היינו שלוש נשארתי אחת

למרות החילוניות שלי אני חובבת טקסים. יש משהו מאוד מנחם בידיעה מה הולך לקרות עכשיו... 
אחד הטקסים המאוד פרטיים שלי שאני מאוד אוהבת הוא הציפייה לחורף. אני נאחזת בכל שביב של עלה נידף ברוח, ובכל ניע קטן של עלים על מנת להודיע לכל מי שנמצא בסביבתי כי "הנה הנה מתחילה עונת הצ'ולנט". 
בשנים האחרונות הפכה המשימה קשה יותר, מזג האוויר המשתולל בכל רחבי העולם, לוקח ממני את הטכס האהוב עליי ביותר, הציפייה לחורף. 


מזה מספר שבועות שאני כולי דרוכה בציפייה איך שהערב מתקדם לו לאטו, משעות היום אינני מצפה לדבר, השמש הרי תמשיך לקפוח עלינו גם באמצע ינואר... אבל לעת ערביים ניתן להרגיש בשינוי, הוא מינורי, אבל מלא משמעות עבורי. 
הבולגרי שלי נוהג לצחוק עליי, שאני האדם היחיד שהוא מכיר בכל רחבי המזרח התיכון שבראשון לאוגוסט, בערב, כבר לובש קרדיגן כי קר לו. 
ניחשתם נכון, לא באמת קר, אך אני מצפה... וככל שאני מצפה ככה יותר קריר לי. 


וכך כבר מספר שבועות שאני עוקבת בדריכות אחר מזג האוויר, אחרי כל עלה שנושר וכל ציפור בגינה למטה. מי בא ומי הלך, איזה עץ התחיל לנשור ואיזה עץ מזהיב לו... 
השבוע החלטתי! הסתיו כבר כאן!! מתעתע כמו סתיו ישראלי טיפוסי, אך ממני הוא לא חמק, זיהיתי אותו איך שהתקרב אלינו מן הים, הרחתי את ריחות החורף אותם הוא מביא אתו בקצה השאיפה של האוויר, זה לא ריח בולט, הוא מרומז, קטן, מינורי כמעט נעלם, אבל הוא שם הריח. 


ואיזה ריח יש לסתיו אתם שואלים? אצלי יש לו ריח של עוגות השמרים שאימי הייתה אופה. היא הייתה נוהגת להתפיח את העוגות על האח הגדול שבסלון, זה שמאחוריו מיס לוסי , החתולה האהובה שלה, הייתה נוהגת להתחמם. את העוגות לאחר שעיצבה אותן, כיסתה במגבת מטבח נקייה ומעט לחה על מנת לאפשר לעוגות להגיע אל פירקן. 


ואז כאשר הרגע הגדול הגיע, והיא הייתה מכניסה אותן אל התנור, כל הבית היה מתמלא בריח משכר של עוגת שמרים, ביתית, אהובה ומחבקת. 
אבא, אחותי ואני היינו מחכים בכיליון עיניים שתוציא את המגשים כבר החוצה. ואז היינו עומדים סביב השיש במטבח, והיינו "מיישרים" את העוגות.... חצי מגש כבר היה נעלם כמה שעות אחרי האפייה. 
למחרת בבוקר, אמא הייתה יושבת עם העיתון, כוס קפה ובודקת מי נפטר. 
כן, מי נפטר, אמא נוהגת להתחיל לקרוא את העיתון מהסוף, כנראה הסוף המר... 
ואז הייתה פולטת "אוי... מה הוא מת? , אוי אוי... חבל" וכשהייתי שואלת מי ומה הייתה מספרת לי " הוא היה הבן של הקצב הראשון של ראשון, היינו משחקים יחד מאחורי בית הכנסת הגדול, הלך לצבא ואיבד אצבע, למד עריכת דין" או משהו כמו "היא הייתה התופרת הכי טובה בראשון, אמא שלי הייתה נוהגת לקנות אצלה בדים לכל השמלות הכי יפות שתפרה לי. פעם היא קנתה ממנה צמר אנגלי עם רקמה של וורדים ועשתה לי חצית קלוש. את יודעת מה זה קלוש? היום כבר לא הולכים ככה, חבל... זו הייתה חצאית יפה " 
החצאית אצלי, כמו גם הרבה פריטים אחרים שסבתי תפרה לעצמה ולאימי במהלך השנים. הצלתי את הפריטים האלו מידי העש והטחב, אבל זה כבר סיפור אחר לחלוטין.... 


אז אתמול, כאשר החלטתי סופית שאפשר כבר להריח את החורף בקצה השאיפה, נכנסתי למטבח לאפות עוגות שמרים. המתכון הוא של מיקי שמו והוא מתכון מעולה!!! היו שלוש, אחת הלכה לגיסתי, אחת הלכה לחמותי, ואחת ... אחת עדיין פה... אבל תכף יבואו אורחים לשבת ויש לי תחושה שגם זו תיאסף אל אחיותיה... 


החומרים לבצק: 
 חומרים ל3 תבניות אינגליש קייק באורך 30 ס"מ 

• 5.5 כוסות קמח 
• 4\3 כוס סוכר 
• 2\1 שקית או קובייה שמרים טריים 
• 4\3 שקית משפר אפייה
• 3 ביצים גדולות 
• 4\3 כוס מים פושרים 
• 1 כפית תמצית וניל 
• 4\1 קליפת לימון מגוררת
• 175 ג' חמאה בטמפ' החדר חתוכה לקוביות 
• 2\1 כפית מלח 

לסירופ סוכר (לא חובה אך מוסיף המון):

• 2\1 כוס מים 
• 4\3 כוס סוכר 
• 2\1 כפית וניל 
• 1 כפית מיץ לימון

למלית: 

• 750 ג' שוקולד למריחה (השחר, פרה, נוטלה וכ"ו) 
• 150 ג' עוגיות חמאה מפוררות במעבד מזון (אני השתמשתי בפתי בר ) או אגוזי מלך קצוצים דק דק .

לציפוי: 

• ביצה טרופה

אופן ההכנה: 
הסירופ:

•  מביאים לרתיחה מים וסוכר בסיר קטן. מנמיכים את הלבה, מוסיפים תמצית וניל ולימון מבשלים ללא כיסוי כ 2 דקות. מצננים ושומרים במקרר. 

הבצק: 

• מערבלים קמח, סוכר, שמרים, ומשפר אפייה במיקסר עם וו לישה. מוסיפים ביצים, מים, תמצית וניל וקליפת לימון, ומערבלים במשך כ 2 דקות עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים קוביות חמאה אחת -אחת עד שהן נבעלות בתערובת, ולשים כ 7 דקות עד לקבלת בצק רך ודביק מעט. מוסיפים מלח ולשים כדקה נוספת. 
• מעבירים את הבצק לקערה מקומחת, מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר ל 4 שעות לפחות.
• מחלקים את הבצק ל 3 חלקים שווים ומרדדים כל חלק על משטח מקומח למלבן בעובי 2\1 ס"מ. מחרחים ממרח שוקולד בצורה שווה ומפזרים פירורי עוגיות או אגוזים קצוצים. 
• בצד הבצק הקרוב אלינו יוצרים מכפלת קטנה ומתחילים לגלגל. תוך כדי גלגול מושכים את הבצע אלינו(לכיוון ההפוך) - המשיכה מבטיחה שיתקבל גליל הדוק בעובי אחיד. חוצים את הגליל לאורכו בעזרת סכין חלק. מניחים את שני חצאי הגליל זה על זה בצורת X, כשצידם הפתוח פונה לאותו צד. מלפפים לצמה ומהדקים בקצוות. 
• מניחים את הצמות בתבנית אפייה משומנת, מברישים בביצה ומתפיחים כ 45 דקות. 
• מחממים תנור ל 170 מעלות. 
• אופים כ 35 דקות עד להזהבה קלה. 
• מוציאים את קראנצ'ים מהתנור ומברישים בסירופ בעודם חמים (הסירופ צריך להיות קר). 
• שומרים מחוץ למקרר עד 3 ימים, מניסיון, זה לא יקרה... :) 

בתיאבון, 

עירית 

קוויקי של צהריים

המון זמן לא כתבתי, אני יודעת... זה לא שלא בישלתי חלילה, למעשה אני חושבת שמאז הפוסט האחרון כל מה שעשיתי היה לבשל וכלים, לבשל וכלים... אבל עומס החגים השתלט אפילו עלי :) . 
ומכיוון שהתחזל"שנו כולנו, אפשר לנשום לרווחה ולחזור לשגרה כמו שאנחנו מכירים אותה. 


אז לכבוד החזרה לשגרה, הודיע לי אתמול בערב הבולגרי כי הוא מתכנן לאכול בבית היום.... או בפולנית מדוברת : " כנסי למטבח אישה וזרקי משהו לאחד הסירים שלך, ושיהיה טעים, את שומעת??!?!?!" 
באותו הרגע בדיוק, ניסיתי להבין איך אני דוחסת גם הכנה של ארוחת צהריים מזינה לו ולי, ביקור בטיפת חלב (שתמיד תמיד עמוס שם) יום עבודה מלא וגדוש וגם קצת כביסות (כי אני הרי עובדת מהבית) וקצת ספונג'ה (כי יש בעיה בגזרת המנקה) ועוד קצת בישולים בשביל הסופ"ש. 
בעודי מנסה להבין את הפתרון לבעיה שלי שלפתי חבילת בשר טחון מעומק מקפיא ההפתעות שלי , או כמו שאני אוהבת לכנות אותו "מקרר + מקפיא דגם מרי פופינס" על שם התיק האגדי שלה שבו היה לה הכל! אפילו מתלה לכובעים!.


אפשרתי לבשר להפשיר בנחת ואז דילגתי למטבח בשעה 11:45 וזה מה שיצא : " קציצות ברוטב עגבניות עם עדשים על מצע אורז לבן" 


לקציצות: 

• 1 חבילה בשר טחון 
• 1 ביצה 
• חצי חבילה כוסברה
•  מלח ופלפל 
• בהרט
• פירורי לחם 
• 1 תפוח אדמה מגורר 
•  

לרוטב: 

• 1 קופסא קטנה רוטב עגבניות (400 ג' קוביות עגבניות )
• חצי נקניק קבנוס פרוס 
• 2 שיני שום קצוצות
• 1 בצל פרוס 
• חצי כוס ציר עוף 
• מלח פלפל
• כוס עדשים ירוקות מבושלות

אופן ההכנה: 

• ערבבו את כל חומרי הקציצות יחד . 
• טגנו את הקציצות בשמן חם
• חממו שמן בסוטז' וטגנו בו את הבצל עד להזהבה 
• הוסיפו נקניק קבנוס וטגנו עוד 2 דקות
• הוסיפו את השום וטגנו תוך כדי ערבוב עד שניחוח השום מציף את החלל
• הוסיפו את העגבניות, ציר העוף והעדשים.
• תבלו במלח ולפלפל לפי הטעם. 
• הוסיפו את הקציצות לסיר ובשלו על אש בינונית כ 30 דקות 
• הגישו חם על מצע של אורז לבן

דבר הבולגרי : " טעים מאוד מאמי" 
גיוונים: 
מכיוון שלא היה לי כמעט כלום בבית חוץ מזערי חרדל וחומץ בלסמי פירות יער לא יכולתי להוסיף ארומה לרוטב. אילו היה לי , הייתי מוסיפה: 

• סלרי עלים 
• עוד כוסברה טריה לבזוק מלמעלה
• בזיליקום 

בתיאבון , 
עירית 

ילדים קטנים - פאדיחות קטנות

אני חושבת שילדים צריכים לגדול בטבע. להתרוצץ כל היום בחוץ, לאכול קצת נמלים, לשחק בחול ולחלוק במבה עם הכלב שלהם. ככה אני גדלתי, ולכאורה הכל בסדר אצלי. למרות שאם תשאלו את הבולגרי... הוא בטח יוכל למנות רשימה ארוכה של דברים שהם לא כל כך בסדר אצלי....

אני משתדלת לבלות עם תמר בגינה בכל יום, כמה שעות בכל פעם. היא מצדה עושה רושם שנהנת מאוד.
התגבשה לה חבורת אמהות טריות על הדשא עם שמיכות, צעצועים ובעיקר תמיכה הדדית.

תמר, שכידוע, היא ילדה עצמאית, והמזל הגדול שלי שאצלנו בגינה אין אופנוענים וזו הסיבה היחידה כנראה שהיא עדיין חיה בבית. כי אם היו אופנוענים, והיה עובר אחד שהיה מוצא חן בעיניה יש סיכוי שהיא הייתה קופצת לו על המושב האחורי ומנופפת לי לשלום....

בכל מקרה, תמר שהיא ילדה עצמאית, פיתחה לעצמה הרגל קצת מבייש. את אמא שלה הכוונה.
ברגע שהיא צדה בעינה החקרנית קבוצת אמהות נוספת בגינה, היא זוחלת אליהן בזריזות מפתיעה, מתיישבת להן באמצע השמיכה הקהילתית שלהן, פותחת את קופסאות הפלסטיק ומתחילה לאכול מכל הבא ליד.
מי שלא מכיר ויודע, בוודאי חושב לעצמו שאני מהנשים האלו ששורפות גם מים לקפה.

היא עשתה זאת שוב לפני כמה ימים. היא צדה לה שמיכת אמהות וזחלה אליהן, הציגה עצמה בקצרה וחפנה פסטה מקמח מלא ללא רוטב. אחר כך היא עברה לקלחי תירס.
היא מאוד אוהבת תירס.

זינקתי לעבר האמהות, הצגתי את עצמי במבוכה והתנצלתי.... ניסיתי גם להסביר שאני דווקא מאוד מבשלת... ואיפלו אוכל במיוחד בשבילה... אבל הבנתי שלא משנה מה שאגיד, בעיניהן אני כנראה מישהי ששורפת מים לקפה.

קציצות קינואה לפיקניק בגינה
החומרים:

• 1 כוס קינואה מבושלת
• 1 קישוא מגורר
• 4 בייצים
• 2\1 כוס פירורי לחם
• 1 בצל קצוץ

אופן ההכנה:

• ערבבו הכל יחד.
• חממו שמן טיגון ובעזרת 2 כפות צרו קציצות.



בתיאבון,

עירית

בקשות מהקהל

אני מניחה שאם קראתם איזה פוסט או שניים שלי הבנתם שאני נוטה למלא את בקשותיו הקולנריות של בעלי.
כך קרה גם בסוף השבוע האחרון.
הבולגרי שלי אוהב אהבת אמת עוגיות אשר נקראות "מתפוצצות" (תמונות בהמשך), האמת היא שהנהנים העיקריים מגמחותיו בתחום המתוקים של הבולגרי הם הקולגות שלו לעבודה.
אני אינני צורכת מתוקים. לפחות לא כאלו... אני צרכנית כבדה במיוחד של שוקולד עם לוונדר. סוג של הפרעה קולנרית, וגם אני אוהבת שוקולד פרה ממולא בקרם תות (הקשר לתות מקרי בהחלט).

הוא ביקש ואני נעתרתי. כרגיל הוא אכל 3 וחצי עוגיות וכל השאר הגיעו אל חבריו לעבודה, לשומר בבניין, ויש עוד כמה בקופסא אצלנו במטבח.
י' חברו לעבודה ביקש את המתכון.
י', זה בשבילך....

אני משתמשת במתכון מתוך הספר "שוקולד" של על השולחן.
החומרים:

• 350 ג' שוקולד מריר קצוץ
• 50 ג' חמאה
• 3 ביצים בטמפרטורת החדר
• 2\1 כוס סוכר
• 3 כפות אמרטו
• 4\3 כוס קמח
• 1 כפית מחוקה אבקת אפייה
• 4\1 1 כוסות שקדים טחונים
• סוכר ואבקת סוכר לציפוי

אופן ההכנה:

1. ממיסים במיקרוגל שוקולד וחמאה.
2. מקציפים ביצים וסוכר לתערבת תפוחה ובהירה. מוסיפים ליקר. מקפלים את תערובת הביצים לתערובת השוקולד.
3. מנפים יחד קמח ואבקת אפייה ומקפלים לתערובת הביצים יחד עם שקדים טחונים. מתקבלת בלילה נוזלית למדי. מצננים 4 שעות במקרר, עד שהבלילה מתקשה לבצק יציב.
4. מחממים תנור ל 190 מעלות.
5. בעזרת כפית טבולה במים רותחים יוצרים מהבצק כדורים בקוטר 3-4 ס"מ. מגלגלים אותם בסוכר, ולאחר מכן מגלגלים באבקת סוכר, מחכים דקה או שתיים ומגלגלים שוב באבקת סוכר.
6. מניחים את הכדורים בתבנית מרופדת בנייר אפייה, לוחצים עליהם מעט, כדי שלא יתגלגלו בתבנית ואופים 10-8 דקות (בתום האפייה העוגיות נשארות רכות מאוד, אך הן מתקשות במהלך הקירור). מצננים ומאחסנים בכלי אטום בטמפ' החדר.

טיפים:

• על מנת לייצר התפוצצות יותר אסטטית אני נוהגת לגלגל את העוגיות באבקת סוכר ואז להקפיא. לאחר כמה שעות יש להוציא מהמקפיא, לגלגל שוב באבקת סוכר ולאפות מיד.
• גיליתי כי עוגיות בגודל של 3-4 ס"מ הן גדולות מדי וההתפוצצות שלהן לא יפה. עשו כדורים בגודל זה ואז חצו אותם לשניים, לאחר שהיו במקפיא. עבורי זה נוח יותר .
• אצלי בתנור אני אופה את העוגיות 8 דקות ועוד מספר שניות. נסו אצלכם ותראו מה משך האפייה המיטבי עבור התנור שלכם.
• ניתן לשחק עם הטעם של העוגיות לכל כיוון אפשרי. את האמרטו אפשר להחליף בכל ליקר אחר. השקדים הטחונים, לדעתי, נותנים משהו בטקסטורה של העוגיות יותר מאשר בטעם, כך שאם תחליפו את האמרטו בגרנד מרנייה, לדוגמא הם לא ישתלטו על הטעם.

לאחרונה התחלתי להרהר ב"מנת הדגל שלי". אין לי אחת כזו. החלטתי לצאת ולחפש.
מסע החיפוש שלי מתחיל בספריה האדירה של ספרי הבישול שיש ברשותי. כמה מאות. אני לא צוחקת... זה גובל בהפרעה נפשית.
רוב הספרים שלי מחו"ל, עם מרכיבים אקזוטים והוראות הכנה לא ברורות.
אני אשתף אתכם בחוויות שלי, מהלך חיפוש חומרי הגלם והבישול עצמו. צריך לזכור, כי אמא שלי (שעל ברכי סגנון הבישול שלה התחנכתי), לא נושאת ונותנת עם טרוריסטים וגם לא מחזיקה שום, ואו זרעי כוסברה אצלה בארון התבלינים. למען האמת.... תבלינים הם לא הצד החזק שלה... להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון, ולעשות את הדבר הנכון בזמנים הכי קשים... זה בהחלט הצד החזק שלה.
אז היו סבלניים איתי ותחזרו להתעדכן בקרוב כי זה הולך להיות מצחיק, מרגש, מעצבן אבל הכי חשוב... טעים טעים טעים.

בתיאבון,
עירית

אלמדובר והנשים שלו

אל הסרטים של אלמדובר התוודעתי במקרה. כמו כל הדברים הטובים בחיי. הייתי אולי בת 17 ונהגתי לנסוע לעיר הגדולה (!) ראשון לציון אחרי הצהריים לצפות בסרטים. לבד. אני אוהבת לצפות בסרטים לבד. הלבד משאיר מקום לחוויה המאוד אישית שלי... גם העובדה שאני לא צריכה לדבר ממש אחרי הסרט,מועדפת עליי, ככה הסיפור, הדמויות, והחוויה כולה נשארת איתי עוד כמה רגעים.
בדרך כלל לא הייתי בודקת מה מציג, הייתי פשוט מגיעה. וקונה כרטיס למה שהיה באותו הרגע. אי התכנון ואי הידיעה במקרים אלו עדיפים, אני חושבת...
היה קולנוע ישן בראשון, מול היקב. היום הוא כבר לא קיים, עכשיו יש שם איזה מרכז מסחרי או משהו כזה.
הקולנוע הישן הזה היה המקום אליו הייתי הולכת על מנת להתרגש באמת. הציגו שם "סרטי איכות" לא הלהיטים הרגילים של הרשתות הגדולות, אלא דברים קצת אחרים, שונים ובעיקר לא דוברי אנגלית.

זה היה יום רביעי, והחלטתי לתפוס את האוטובס לראשון וללכת לראות סרט בקולנוע הישן, הגעתי וקניתי כרטיס לסרט דובר ספרדית שנקרא "פרח הסוד שלי". נכנסתי לקולנוע וכ- 3 דקות מרגע שהתחיל הסרט כבר לא הייתי באולם. הייתי במדריד, עם אותה אישה כואבת את אהבתה האדירה והתלותית לבעלה. כאבתי איתה, נשברתי איתה ובסופו של דבר גם גדלתי איתה.
זו אולי לא יצרת המופת של אלמדובר, אבל אותי, בגיל כמעט 17 היא כישפה. מאז למדתי שאף אחד לא כותב נשים כמו אלמדובר. נכון, אנחנו יוצאות מאוד מטורפות אצלו, אבל יש בו דיוק של מנתח.... ורגישות אדירה.
מיותר לציין שמאז אני מקפידה לראות כל סרט חדש שלו, טוב יותר או פחות, אבל תמיד תמיד אני יושבת לראות את אהבתי הראשונה כשזו, מוצגת שוב בטלווזיה.

באחת הסצינות, מנהלת משק הבית של הזוג, מכינה פייאה לבעלה האהוב של גיבורת הסרט. פייאה מפוארת, צבוענית, עסיסית ומלאת שרצים ופירות ים.
ביום שישי החלטתי שגם לבעלי הבולגרי מגיעה כזו מנה אוהבת ומפנקת לארוחת הערב.

המתכון לקוח מספר העוף של על השולחן.

פאייה עוף ומעושנים
החומרים:

•  5 כרעי עוף מחולקות ללא עור
• כ פות שמן זית
• 3 נקניקיות מעושות או קבנוס פרוסות עבה
• 3 בצלים פרוסים
• 1 פלפל אדום חתוך לקוביות
• 1 פלפל ירוק חתוך לקוביות
• 2 כוסות אורז (עדיף עגול)
• מלח
• 2 כוסות עגבניות קלופות וחתוכות לקוביות (אני השתמשתי בקופסא קטנה של עגבניות מרוסקות)
• 4 כוסות מרק עוף
• מיץ מ 2\1 לימון
• קורט חוטי זעפרן
• 2 עלי דפנה
• 1 כפית שטוחה פלפל שחור
• 1 כוס אפונה ירוקה
• 2-3 כפות פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה:

1. מחממים שמן בסיר רחב ושטוח, ומטגנים את חלקי העוף כ - 10 דקות עד שהם מזהיבים יפיה. מוצאיפ מהסיר
2. מטגנים פרוסות נקנקיות באותו הסיר, עד שהן משחימות יפה. מוציאים מהסיר
3. מוסיפים בצל, פלפל אדום, פלפל ירוק ושום, מטגנים 5 דקות תוך כדי ערבוב ומוסיפים אורז ומלח. מבשלים 5 דקות. מוסיפים לסיר עגבניות, מרק, מיץ לימון, זעפרן, עלי דפנה וכורכום ומערבבים
4. מסדרים את העוף והנקניקיות בשכבה אחידה על האורז. מכססים ומבשלים על להבה נמוכה 25 דקות. מפזרים אפונה ופטרוזיליה, מכסים ומבשלים 10 דקות או עד שהאפונה רכה.

מגישים עם טבסקו ליד.

בתיאבון,
עירית

אוכל בצל המחאה

אני אינני אדישה למחאה ולמעשה מחאה זו היא מחאתי שלי גם, לכן התגייסתי גם אני למלחמה והחלטתי להזין את בני בייתי במינימום אך עדיין לתת להם הרגשה של שולחן גדוש.
ואין אוכל יותר מתאים מקציצות... לכן בשבועות האחרונים כל מה שעולה על שולחנינו הוא קציצות ואו בשר טחון בוורסיה כזו או אחרת....

שיגעון הקציצות שאוחז בי בשבועות האחרונים מזכיר לי את שיגעון אפיית הלחם שאחז בי מאמצע ההריון שלי עם תמר. הטענה הרווחת היא כי נשים מתחילות לקונן לקראת סוף ההריון שלהן וגם אני, עשיתי זאת... דעתי נטרפה עליי וכל מה שעניין אותי היה אפיית לחם, הזמנתי ספרים מאמזון, קראתי בלוגים, התנסתי בבית, גידלתי אמא וראש עיסה... שהכנתי לבד ממיץ של צימוקים... בעלי כמעט ואשפז אותי...
כמויות הלחם שיצאו מביתינו הקט היו ראויות למאפיית בוטיק בינונית... בסופו של דבר, קינחתי את השיגעון החולף שלי, כחודשיים לאחר שתמר נולדה בסדנא עם מאסטר בייקר שמתמחה באפיית לחמי שיאור מגרמניה. שהגיע לאסטלה כיתת אומן לקונדיטוריה. היה מרגש ומרתק!

וכך כבר כשלושה שבועות אני אחוזת טירוף בכל מה שנוגע לקציצות. ספרי הקציצות והבשר הטחון מככבים אצלי במטבח.
הממולצים הם : ספר הקציצות של בני סיידא - שם כל אחד יוכל למצוא משהו לעצמו ולכל עת. ספר הבשר הטחון של אהרוני - שיש לנהוג בו קצת בחשדנות לפעמים לגבי ההוראות המצורפות למתכונים וספר הקציצות של דנית סלומון שהוא תוספת נאה לספר הקציצות של בני סיידא. יש לציין כי הם לא חוזרים על עצמם, כך שיש טעם לרכוש את שניהם. ועכשיו ספרה של דנית סלומון במבצע כך שתוכלו אפילו להגיד : " לא ביזבזתי - חסכתי!!"

קציצות הן אוכל מופלא בעיניי, הן יכולות להיות סתמיות ויבשות או חמימות, מנחמות ובעיקר חסכוניות בטיפול נכון. למעשה הן פתח ליצירת אומנות. כן! ליצירת אומנות... אם הרוטב הנכון, והמרכיבים הנכונים בתוך הקציצה אתם תקבלו שירה...
מרכיבי הבסיס של הקציצה (בשר טחון לסוגיו) הם לא רק זולים בפני עצמם אלא גם ניתן למתוח אותם ולהגדיל את מספר הנפשות שניתן להאכיל בהן. כך שמ 500 גרם בשר טחון ניתן יהיה להאכיל משפחה של 3 - 4 אנשים במשך ימים מעטים. כל שצריך לעשות זה "לנפח" ולהוסיף למרכיב המרכזי קצת עשבי תיבול, ירקות מגוררים, ירקות מבושלים, לחם בשלל מצבי צבירה ואף קיטניות.

רעה אחת עיקרית יש לקציצות.... הן לא מצטלמות כל כך יפה, ועל מנת שהן יצאו סקסיות ומזמינת צריך להשקיע בעבודת סייטלינג מאומצת.

וכך חסכנית ומחאתית נכנסתי למטבח וזה מה שיצא:
קציצות הודו ברוטב פסטה מתקתק
קציצות הוד ברוטב עגבניות עם דלורית וכרישה
קציצות בקר ברוטב במיה וחציל עם לימונים פרסיים - מתכון מספרו של בני סיידא.

קציצות הודו ברוטב פסטה מתקתק:
חומרים לקציצות:

• 500 ג' הודו טחון
• 1 ביצה
• פירורי לחם
• חופן פטרוזיליה קצוצה
• חופן כוסברה קצוצה
• מלח ופלפל

חומרים לרוטב:

• 1 קופסא קטנה של עגבניות מרוסקות
• פפריקה מתוקה
• בצל קצוץ
• מעט שם
• מקלות סלרי קצוצים
• בזיליקום
• פסטו (במקרה שלי ביתי)
• מלח
• פלפל
• סירופ מייפל איכותי

אופן ההכנה:

1. ערבבו את כל חומרי הקציצות יחד
2. חממו מחבת כבדה עם שמן וטגנו את הקציצות עד להזהבה.
3. בסיר שטוח ונפרד, חממו שמן וטגנו בו את הבצל עד ששקוף
4. הוסיפו את השום וטגנו עד שירחני.
5. הוסיפו את הפפריקה ותנו לה להטגן עוד מספר רגעים.
6. שפכו את תוכן קופסאת העגבניות המרוסקת
7. הוסיפו את הסלרי, בזיליקום ופסטו והביאו לרתיחה.
8. לאחר שרתח הוסיפו בשכבה אחת את הקציצות ותנו להן להתבשל כמה זמן שיש לכם.

קציצות הודו ברוטב דלורית וכרישה:
החומרים לקציצות:

• 500 ג' הודו טחון
• 1 ביצה
• פירורי לחם
• דלורית מגורדת כ 250 ג'
• מלח
• פלפל
• פטרוזיליה
• בהרט ואו קינמון

החומרים לרוטב:

• קופסא קטנה של עגבניות מרוסקות
• קוביות דלורית (מה שנשאר מהדלורית ההיא, שנכנסה לקציצות)
• 1 כרישה פרוסה לטבעות כולל החלק הירוק הבהיר
• קינמון
• כורכום (מעט)
• מלח
• פלפל
• צימוקים

אופן ההכנה:

1. ערבבו את כל חומרי הקציצות יחד וצרו קציצות
2. טגנו את הקציצות במחבת כבדה עד שיזהיבות.
3. בסיר שטוח ונפרד חממו שמן וטגנו בו את הכרישה עד שהיא נהיית שקופה.
4. הוסיפו את קוביות הדלורית וטגנו עוד 3-4 דקות
5. הוסיפו את התבלינים וערבבו עד שריחם מורגש.
6. שפכו את תוכן קופסאת העגבניות המרוסקות ואת הצימוקים.
7. הביאו לרתיחה.
8. לאחר הרתיחה הוסיפו את הקציצות בשכבה אחת ובשלו על אש קטנטנה המון המון זמן.

קציצות בקר ברוטב חצילים במיה ולימון פרסי - מתוך הספר קציצות של בני סיידא
החומרים לקציצות:

• 600 ג' בשר טחון
• 1 בצל גדול מגורר גס
• 1 תפוח אדמה קלוף ומגורר דק
• 1 ביציה
• 2 פרוסות לחם ישן ללא קרום שרויות במים וסחוטות או 3-4 כפות פירורי לחם
• 1 כוס עלי פטרוזיליה, קצוצים
• 1 כפית גדושה בהרט
• מלח
• פלפל

החומרים לרוטב:

• 1 חציל בינוני קלוף וחתוך לקוביות
• מלח גס
• 500 ג' במיה קטנה, שטופה ויבשה
• שמן לטיון עמוק
• 3\1 כוס שמן זית
• 1 בצל גדול קצוץ
• 2 כרישות חציות ופורוסות
• 10 שיני שום שלמות וקלופות
• 2\1 1 כוס עלי כוסברה קצוצים דק
• 4\1 2 כוס עלי נענע קצוצים דק
• 2\1 כוס עלי פטרוזיליה קצוצים דק
• 1 עגבנייה קצוצה דק
• 3 לימונים פרסיים מיובשים, שבורים לחתיכות גדולות.
• מלח
• 1 כפית פלפל לבן
• 2 כפיות פפריקה מתוקה
• 1 כפית פפריקה חריפה
• 1 כף סוכר

אופן ההכנה:

1. ערבבו את כל חומרי הקציצות יחד
2. טגנו את הקציצות במחבת עם שמן חצי עמוק עד להזהבה.
3. פרזרו מלח גס על קוביות החציל והשהו לשעה לניקוז הנוזלים. שיטפו ונגבו
4. נקו את הבמיה
5. חממו שמן לטיגון עמוק וטגנו בנפרד את החציל ואת הבמיה עד להזהבה. העבירו לצלחת עם מגבות נייר לספיגת שמן עודף
6. חממו בסיר רחב את השמן הזית וטגנו את הבצל, הכרישה והשום עד שיזהיבו מעט. הוסיפו את החציל והבמיה המטוגנים, את עשבי התיבול, העגבניי, הלימודים המיובשים והתבלינים וערבבו. הוסיפו 2 כוסות מים, מכסים ומביאים לרתיחה. מבשלים על להבה נמוכה חצי שעה.
7. הוסיפו את הקציצות המטוגנות, ובשלו על להבה בינונית חצי שעה נוספת ללא מכסה עד שהרוטב יסמיך מאוד. מנערים מדי פעם את הסיר למנוע החרכות של התבשיל.

בתיאבון,
עירית

קציצות לילדה

לפני מספר שנים, כשעוד הייתי בחורה ממש אבל ממש צעירה הייתי נוסעת בכל יום לעבודה ברכבת ישראל.
הייתה שם חבורה די מגובשת של אנשים שכבר נוסעים זמן רב בבוקר לעבודה. באותה הרכבת ויורדים באותן התחנות. מערכות היחסים שם היו דביקות ולחוצות כמו שאנו הישראלים אוהבים. היו חוגגים שם ימי הולדת וימי זיכרון, מנהלים דיונים ארוכים (רק כאורך הנסיעה) על מה כדאי לראש הממשלה המכהן לעשות ועוד כל מני הפרעות חברתיות שאנחנו ידועים בהן.

אני הקפדתי תמיד להגיע עם ספר ואוזניות. לא תמיד קראתי ולא תמיד האזנתי למוזיקה, לפעמים צוטטתי להם, בבקרים שלא הייתי מספיק מרוכזת להתרכז בספר שלפני. אני כבר ממש לא זוכרת את השמות ואו את האירועים שחגגו שם בקרון באותה התקופה, אבל את אותה אמא חרוצה אני זוכרת.

היא עלתה יום אחד לקרון, ברגע האחרון ממש, וכמובן שכולם התעניינו מדוע היא מאחרת, ואז היא סיפרה שהיא כהרגלה קמה ב05:40 בבוקר על מנת להספיק ולהכין ארוחת צהריים טריה לילדים שיהיה להם כאשר הם חוזרים מבית הספר. באותו היום היא הכינה להם קציצות על פי המתכון המיוחד שלה ואורז אדום.
אני כבר לא זוכרת למה היא אחרה וזה גם לא משנה, אבל באותו הרגע הכתרתי אותה כמלכת האמהות!

אתמול בערב, גיליתי שכנראה כולנו או רובנו קורצנו מאותו החומר. בצהריים כבר הוצאתי מהמקפיא חצי קילו של הודו טחון בכדאי שיהיה לי מופשר בערב, כדי שאני אוכל לבשל לילדה אוכל לצהריים.

אז בשעה 20:15 אחרי שהוא יצא לשחק לו טניס, קילפתי את עצמי מהספה, חגרתי את סינר העבודה שלי, ואילתרתי את התבשיל הבא כדאי שלילדה יהיה מה לאכול :)

חומרים לקציצות:

• 2\1 בשר טחון (מה שמתאים לכם)
• חופן עלי בזיליקום טריים
• חופן פטרוזיליה קצוצה
• כמה עלי טימין
• פרורי לחם לפי הטקסטורה
• ביצה
• מלח ופלפל

חומרים לרוטב:

• 2 בצלים קצוצים
• 1 שן שום קצוצה
• 5 גבעולי סלרי פרוסים
• 1 גזר חתוך לקוביות
• 1 קופסא קטנה של רוטב עגבניות
• פפריקה מתוקה
• מעט כורכום
• 2 עלי דפנה
• 1 גרגר פלפל אנגלי
• 1 ציפורן
• מלח ופלפל
• מים

אופן ההכנה

• ערבבו את כל חומרי הקציצות יחד צרו קציצות וטגנו. הניחו על צלחת עם מגבות נייר לספיגת שמן עודף
• בסיר נמוך ורחב טגנו בצל עד להזהבה, הוסיפו שום וטגנו כשתי דקות עד שריחני.
• הוסיפו לסיר סלרי וגזר וטגנו עוד 3-4 דקות.
• פזרו פפריקה וכורכום וטגנו עד שריחני.
• שפכו את רוטב העגבניות, הוסיפו את שאר התבלינים ומעט מים והביאו לרתיחה.
• כאשר הרוטב רתך הוסיפו את הקציצות בשיכבה אחת ובשלו על אש קטנה כמה זמן שיש לכם.

הגישו עם אורז לבן או כל דבר אחר שאתם אוהבים.

בתיאבון,
עירית

בישולים לשבת

יום שישי האחרון היה יום עמוס במיוחד. אני חושבת שלא יצאתי כל היום מהמטבח, אולי רק לרגע, להקפיץ לשכנתי וחברתי נ' עוגה.
הרי לא יכול להיות יום שישי בלי גז עמוס סירים ותבשילים ריחניים אשר יציפו את כל המסדרון ופיר המעלית לאורך כל 30 הקומות בבניין שלנו.
האמת שקצת נסחפתי עם הכמויות... זה הכל בגלל בעלי... הוא לא רצה שניצילים לצהריים אז עשיתי ממולאים.
קישואים ממולאים. ובערב, הרי אי אפשר לאכול חביתה לארוחת ערב שישי אז הכנתי מעין עוף לקוסקוס רק על מצע של פתיתים.

ואתם פה בגלל המתכונים, אז תרשמו :

קישואים ממולאים:
החומרים לקישואים:

• 12 קישואים מוצקים ורחבים למילוי
• 2\1 בשר טחון
• פירורי לחם
• בהרט
• כמון
• מלח
• פלפל
• פטרוזיליה קצוצה
• בצל קצוץ
• מעט שמן זית

החומרים לרוטב:

• 1 קופסא גדולה (800ג') עגבניות מרוסקות
• בצל גדול קצוץ
• 3 שיני שום קצוצות
• פטרוזיליה
• מלח
• פלפל
• 2 עלי דפנה
• 2 גרגירי פלפל אנגלי
• 1 מקל ציפורן
• שמן טיגון

אופן ההכנה:

• רוקנו את הקישואים בעזרת תפוחון או סכין קטנה. זרקו את התוך.
• ערבבו את כל חומרי המלית יחד
• מלאו את הקישואים.
• בסיר רחב ושטוח טגנו בצל עד להזהבה והוסיפו לו את השום עד שריחני.
• הוסיפו את התבלנים וטגנו כדקה.
• הוסיפו את העגבניות המרוסקות, הפטרוזיליה ומעט מים והביאו לרתיחה.
• הכניסו את הקישואים בזהירות לסיר והנמיכו את האש.
• בשלו לאט לאט ובסבלנות על אש קטנה עד שהרוטב מסמיך והקישואים מוכנים.
• הגישו על מצע של אורז לבן

עוף לקוסקוס
החומרים:

• 6 כרעיים של עוף נקיות ומפורקות
• שמן לטיגון
• 2\1 קילו דלעת קלופה וחתוכה לקוביות
• בצל גדול קצוץ
• כורכום
• כמון
• 1 גרגר פלפל אנגלי
• קארי צהוב
• שום

אופן ההכנה:

• טגנו את העוף היטב מכל צדדיו עד שזהוב ועורו פריך. הניחו על צלחת גדולה .
• טגנו את הבצל עד להזהבה. הוסיפו את השום וטגנו עד שריחני
• הוסיפו את התבלנים וטגנו תוך כדי בחישה כדקה.
• הוסיפו את קוביות הדלעת וטגנו תוך כדי ערבוב מזדמן כ 7 דקות.
• הוסיפו מעט מים והביאו לרתיחה.
• הכניסו את העוף וסדרו אתו בין הדלעת.
• בשלו המון המון זמן ובסבלנות.
• הגישו על קוסקוס, אורז לבן או פתיתים.... האמת שאפשר להגיש גם ככה סתם.

הערות:
את העוף בישלתי בסיר יצוק של Staub בקוטר 26 ס"מ. הסיר עצמו מותאם לבישול ארוך עם מעט נוזלים. באופן כללי תמיד כדאי לבדוק מדי פעם את כמות הנוזלים בסיר על מנת לוודא שלא שורפים את התחתית.

אני מתנצלת אבל לא הספקתי לצלם. אבל יצא טעים!!

בתיאבון,
עירית

יום לעצמי

מדי פעם, גם אנחנו האמהות, אלו שתמיד עושות בשביל כולם, מבשלות מצאת החמה ומכבסות עד צאת הנשמה צריכות יום לעצמנו. נכון זה מוזר, וזה קורה רק כאשר הכוכבים מסודרים באופן מאוד מסוים בשמיים, אבל זה קורה. 
היום זה קרה! במהלך השבוע תקפה אותי תחושה מוזרה של חוסר נחת... כאשר התחלתי לברר מהיכן מגיעה התחושה כל הסממנים הצביעו על בלוטת "ומה איתי?". בחנתי שוב את הממצאים על מנת להיות בטוחה והגעתי למסקנה שזו אכן בלוטת ה"ומה איתי?", ואם לא אטפל בה בקרוב היא תהפוך לבלוטת ה"ומה איתי לעזאזל"?. 
ומכיוון שאני לא חסרת אחריות לחלוטין, ומכיוון שאני מכירה את הנפשות הפועלות ומכיוון שאני יודעת שהצבא צועד על קיבתו, קפצתי מהמיטה קצת לפני 8 בבוקר, דילגתי בקפיצות קרב למטבח והתחלתי להכין לו ארוחת צהריים לתפארת מדינה ישראל, שלא יגיד שאני מזניחה אותו חס וחלילה, וכי הוא צריך לאכול פיתה עם חומוס ופסטרמה לצהריים! אבוי הבושה!


ראשונה הכנתי מג'דרה מושקעת במיוחד עם בצל מטוגן והמון כורכום וכמון באורז. ולאחר מכן התפנתי לעבוד על המנה העיקרית : במיה עם בשר!!!
אהובי הבולגרי מאוד אוהב במיה, והשבוע אני מצאתי במיה יפיפייה בסופר שכמובן מצאה את דרכה למטבח שלי. 
בעיקרון יש לי תמונה של הבמיה המלכותית הזו, אך יש איזה עניין פעוט עם הבטרייה של המצלמה... אז אני חייבת לכם תמונה. 


החומרים: 

• 1 ק"ג בשר לגולש חתוך לקוביות 
• 2 בצלים בינוניים 
• 2\1 במיה (אפשר גם קפואה) 
• 1 קופסא קטנה רסק עגבניות 
• פפריקה מתוקה
• פפריקה חריפה 
• כמון 
• מלח 
• ופלפל
• שום
• שמן לטיגון 

אופן ההכנה: 

• חממו סיר כבד עם שמן. כאשר השמן חם הכניסו את הבצל הקצוץ 
• טגנו את הבצל עד להזהבה
• הוסיפו שום קצוץ לפי הטעם 
• כאשר השום ריחני, הוסיפו כפית פפריקה חריפה, כפית וחצי פפריקה מתוקה, מלח,פלפל ומעט כמון. טגנו את הכל יחד עד שמפיץ ריח תבלינים.
• הוסיפו את הבמיה, רסק העגבניות מים לכיסוי והביאו לרתיחה. 
• כאשר רותח הוסיפו את הבשר, הביאו לרתיחה ובשלו על אש קטנה קטנה קטנה המון המון זמן. 
• הגישו על אורז לבן. 

בתיאבון, 

עירית 

גילגולה של לזניה

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכנתי רוטב בשמל. שהיתי אז כמה חודשים באזור לונדון אצל אחי הגדול. הייתי 5 דקות אחרי שחרורי מצה"ל, והחלטתי שאני הולכת לכבוש בסערה את העיר הכל כך מרתקת הזו.
מהר מאוד למדתי שחנוך לווין לא שיקר כאשר כתב "שלונדון לא מחכה לי, גם שם אהיה לבד". היא לא חיכתה גם לי, אך בתמורה היא הראתה לי עולם קולנרי מגוון ומרתק. נכון הבריטים לא ממש יודעים מה לעשות עם כל השפע הקולינרי הקוסמופוליטי שנפל בחלקם. אך עבורי...זה היה מרגש ומרתק.

זה היה ערב של יום שישי. קיץ בריטי, משמע: גשום וקריר. התארחתי ללילה אצל זוג חברים של אחי, לאחר שאחי ביקש ממני להתאדות למהלך הסופ"ש לטובת חברתה של איזו פרגית ישראלית. התאדתי.
זוגתו של החבר, היא אטלקיה, אמיתית... אם מבטא וטמפרמנט.

עמדנו שתינו במטבח די מאוחר. בחוץ גשם, ואנחנו עומדות ליד הכיריים בפיג'מות פלנל ובוחשות בסיר שהחלב והחמאה לא ישרפו ולא יגלשו וישארו רכים וזכים.
וכך, בפאתי לונדון לימדה אותי עורכת דין מדופלמת מצפון איטליה איך להשאיר את הבשמל צחור וללא טעם לוואי.
את שאר הערב אני כבר לא זוכרת... היו מעורבי בתקרית איזה בקבוק יין אדום ואולי עוד איזה משהו.

השבוע, נתקפתי געגועים לחברי הטוב א', זה שתמיד אומר לי את האמת בפרצוף. בזכותו יש לי בית, משפחה וילדה היום. הוא הסביר לי את האמת המרה על רווקות אחרי גיל 30 בתל אביב, ואני לקחתי את עצתו, כ6 שנים אחר כך אני היכן שאני היום. חמושה בילדה, כלב פינצ'ר בולמי ובעל.

לכבוד הגעתו של חברי הטוב, הכנתי לזניה. ולא סתם לזניה אלא לזניה לתפארת מדינת ישראל!

חומרים:
לרוטב בשמל:

• 40 ג' חמאה
• 2 כפות גדושות קמח לבן
• 200 מ"ל חלב
• 200 מ"ל מרק ירקות

לרוטב עגבניות:

• שמן זית לטיגון
• שום לפי הטעם
• המון אבל המון בזיליקום
• טימין טרי
• אורגנו טרי
• מלח ופלפל
• קופסא גדולה של עגבניות מרוסקות

בנוסף :

• 1 חציל חתוך לקוביות ,מטוגן
• 4 פטריות שמפניות פרוסות
• מוצרלה
• פרמז'ן מגורר
• ומעט גבינה צהובה מגוררת עבור פיצה.
• 2\1 חבילה עלי לזניה יבשים

 אופן ההכנה:
רוטב הבשמל:

• המיסו את החמאה והוסיפו את הקמח וערבבו עד שאין גושים - היזהרו שלא ישרף
• הוסיפו את החלב ואת מרק הירקות וערבבו למרקם סמיך
• צננו

רוטב העגבניות

• טגנו שום עד שירחני
• הוסיפו את העגבניות המרוסקות
• הוסיפו את עשבי התיבול.
• תבלו במלח ופלפל
• צננו מעט

הרכבת הלזניה:

• פזרו כ3 כפות מרוטב העגבניות וכף אחת מרוטב הבשמל בתחית תבנית הלזניה.
• פרסו עלי לזניה בשכבה אחת, קצת חופפים אחד לשני על תחתית התבנית
• שפכו כמה כפות מרוטב העגבניות והבשמל, פזרו קצת חציל קלוי ופרוסות פטריות.
• פזרו מעל את הגבינות.
• המשיכו כך כאשר אתם מסיימים בגבינות.
• אפו בחום של 220 מעלות כחצי שעה עד 35 דקות.
• צננו מעט והגישו.

בתיאבון ,
עירית

לה לה לנד

אני כותבת כאשר יש לי משפט פתיחה טוב. כזו אני. מוזרה. לשיטתי משפט פתיחה הוא זה שמתווה את כל מה שיבוא אחריו. משפט פתיחה טוב, חופן בו המשך טוב גם כן.

הגעתי היום לחנות שף דיפו בת"א על מנת לאסוף את הרכישה הקופונית האחרונה שלי: 6 קופסאות אחסון מבית OXO. כאשר יצא הקופון הזה, לא האמנתי למראה עייני, ריפרשתי את הדף שוב על מנת להיות בטוחה שאלו אכן התנאים והמחיר ומיד הסתערתי על המבצע בציפורניים חשופות וכרטיס אשראי שלוף!

למותג OXO התוועדתי לפני כעשור. כאשר למדתי לבשל במטבחה הקטן והמאובזר של דודה ב'. בשד' בן גוריון. נכון אני מבשלת עוד לפני שהדודה לקחה אותי תחת חסותה. אך היא פתחה בפניי עולם מרתק ומדהים שכלל בתוכו חומרי גלם אקזוטיים, אלכוהול משובח, הגשה אלגנטית והמון ניסיון באירוח. דודתי עלתה מצפון אמריקה והביאה איתה ציוד וחומרי גלם מסקרנים ואיכותיים במיוחד. למעשה כל אביזרי המטבח שלה היו OXO מכותש השום שלה וכרית ניקוי הסירים. היא זו אשר לימדה אותי, שכאשר היידים דביקות ,הסירים מבעבעים והאורחים כבר תכף בדלת ועוד צריך להתלבש, לעשות פן ולהתאפר, את רוצה כלי עבודה שלא יאכזב אותך.

וכך, נכנסתי לי היום לחנות לאסוף את הקופסאות, מהרהרת בדודתי היקרה שלימדה אותי אל כל מה שידעה ועוד קצת, קיבלתי את שוק חיי.
אם לנסח זאת במילים אחרות, אם אתם אנשים שהמגוון משגע אתכם... אל תלכו לשם! היה להם כל מה שבשלן או אופה יכול לקוות לו במקום אחד... אפילו יש להם סט של סכין ומספרי מטבח של צווילינג בחצי מחיר!
ולא, הוא לא חזר איתי הבייתה... לא כי לא רציתי חלילה אלא כי אני לא צריכה! יש לציין שאיש הצוות האדיב עזר לי מאוד בהחלטה הזו, ואף עודד אותי להשאיר את הסט אצלהם עבור מישהו שצריך אותו יותר ממני.
כשיצאתי כל מה שהתנגן לי בראש היה "חי בלה לה לנד" מהפרסומת בטלווזיה... מצאתי את לה לה לנד שלי!

אז אתם שואלים מה בישלתי? בישלתי ארוחת ערב. לי. הוא בחו"ל.
רכשתי לי מסננת של OXO , שבתחילה התלבטתי אם לקחת כי נראתה לי קטנה. אך איש הצוות האדיב אמר כי שקית שלמה של פסטה נכנסת בה.
אז כמובן שהכנתי לי פסטה לארוחת הערב. שקית שלמה. והיא אכן נכנסת בה... בנחת אפילו.

פסטה קלילה, לאדם אחד, לערב קייצי ומעיק....
שמנת מתוקה עם פסטו והשאריות של היין האדום מסוף השבוע שנשמר יפה יפה בוואקום!

ואם אתם תוהים אם קיבלתי משהו... אז לא , לא קיבלתי כלום... חוץ מחשבונית מס קבלה! הם פשוט אדיבים, מקצועיים, ויש שם באמת הכל!

אז שיהיה בתיאבון,
עירית

יום הפסטה

בעלי חזר הבייתה מאוחר מהרגיל והודיע לי כי היום, יום שני, הוא יום הפסטה. אני, שידיעה זו תפסה אותי לא מוכנה בעליל, ובהחלט חסרת חשק החלטתי להעתר לבקשתו ולכן, לאחר פרצופים פולנים הודעתי גם אני, שהוא אכן צודק, והיום, יום שני, הוא יום הפסטה!

השארתי אותו להאזין לדור ההמשך של מעמד הפועלים הגאים (אחרי הכל הוא היה במודיעין, והוא טוען שיש לו ניסיון שטח) קשרתי את סינר העבודה המוכתם שלי, הכנסתי את הipod בכיס היעודי לו ופתחתי את המקרר על מנת לקבל קצת השראה.

רגע של ווידוי אינטימי, מאז הפלופ האחרון שבו הוכחתי מעל לכל צל של ספק שאפילו בשלנים מנוסים כמוני יכולים להרוס באופן טואטלי מנה פשוטה של פסטה, רחש של ספק עבר באצבעותי הממשמשות את העגבניות במקרר.
אבל אני אישה שלא נרתעת מאתגרים, אפילו מאתגרים גדולים הסתערתי על מגירת הסירים שלי ושלפתי את סיר הפסטה והסוטז' שאני אוהבת להכין בו רוטב.

אחר כבוד נכנסו לסוטז' ולפי הסדר הזה:
בצל אחד קצוץ
שני שאלוט קוצוצים אף הם. לאחר ששלושת אלו הזהיבו עד למקסימום הצטרפו אליהם 4 עגבניות לא גדולות במיוחד, וכך כולם הזיעו להם בנחת דקות מספר.
תורם של צ'ילי מנוקה מזירעונים, פלפל אדום ושני קישואים הגיע גם, וגם הם נכנסו אחר כבוד למרץ הטורקי הזה.
המשכתי לפשפש במקרר ומצאתי חבילה לא גדולה של כוסברה ואחת של פטרוזיליה, שתיהן כבר לא יזכו לישועות גדולות (כמו שהמטפלת של הדור הצעיר אומרת).
על מנת לתגבר את אגף הנוזלים הוספתי מיץ עגבניות, כזה שעושים איתו בלדי מרי.
תיבלתי בפפריקה מעושנת מצויינת שהביאה לי אחותי מהנכר, מלח וסוכר חום נגד חמיצות יתר.

התבשל לו הרוטב. התבשלה לה הפסטה.

לפני האיחוד המרגש בין השתיים הוספתי חתיכה לא צנועה של חמאה וסיבוב וחצי של חומץ בלסמי. הוספתי את הפסטה, ערבבתי עד לכדי איחוד מרגש והגשתי.

האמת יצא סבבה לגמרי, בשביל פסטה של יום שני.

בתיאבון,
עירית

Not my master piece

במשפחתי הייקית נהוג להודות בכישלונות. לא רק בכישלונות חרוצים אלא גם כישלונות עצלנים... אפילו כאלו שיכולים לעבור בתור תוצאה סבירה.
ימיו האחרונים של השבוע הם בדרך כלל הימים של "פסטת כל מה שיש במקרר". זו התשובה שאני נותנת לחצי השני שלי כאשר הוא שואל אותי מה שמתי ברוטב... ובדרך כלל מה שהמקרר מכיל בימיו האחרונים של השבוע הן כמה עגבניות עייפות ואיזה פלפל אדום ואולי כמה עלים על סף עילפון של בזיליקום... השבוע גם היו לי כמה גבעולי סלרי שמוטים להחריד.

מפתיע אותי ואותו כל פעם מחדש איך מכמה ירקות עייפים אפשר להוציא רטבי פסטה ממש אבל ממש טובים! אך לא הפעם. אני חושבת שמכל הפעמים אשר בישלתי לנו את "פסטת כל מה שיש במקרר" זו הייתה הפעם הכי מאכזבת... זו הייתה הפעם שאחריה באמת, אבל באמת אני צריכה לגשת לסניף "החצי חינם" החביב עליי ולמלא את הבית לעוד שבוע עמוס לעייפה....

הרוטב יצא כל כך דל וחסר יחודיות ולא משנה כמה ניסתי להפיח בו חיים... הוא פשוט היה עייף ולא ממושמע... כמו הכלב שלנו. שלדיעתכם הוא אינו בדיכאון אלא הוא כלב נוגה. זו ההגדרה הקלינית של מצב הרוח שלו.

לשבוע הבא אני מתכננת עוף עם פולים בעזרתה האדיבה של איזו מומחית לפול אשר פגשתי ליד דוכן הפול במחלקת הפירות והירקות והיתה מאוד מסבירת פנים נוכח השאלות הבלתי פוסקות שלי לגבי פול וכורכום וזמני בישול ומה שבניהם... לקינוח אולי אכין אפילו את עוגיות הדגל! אתם שואלים מהן עוגיות הדגל? תצטרכו לחכות עד לפוסט הבא... אבל המתכון שווה את הציפייה...

בתיאבון, 
עירית  

הביקור המלכותי

התגלגלה לידי צנצנת של מחית כמהין.  האמת היא שאני גילגלתי לידיי את הצנצנת הזו באופן מאוד אקטיבי בתערוכת מבשלים האחרונה. מאז שרכשתי אותה אני מנסה להשתמש בה בכל יום שעבר. באמת בכל יום ויום שעובר אני מנסה להשתמש ברכיב הכל כך מיוחד הזה.

באופן די נדיר הביקור השנתי של אחי ואחותי התאחד השנה לכדי ביקור אחד של שניהם יחד, באותו הזמן! מאורע נדיר שלא קורה כל שנה במחוזותינו! הביקור הזה ידוע בפי החברים והמשפחה בתור "הביקור המלכותי".

אני פולניה גדולה אשר שולטת ברזי השפה והניואנסים ברמות הגבוהות ביותר. אני הג'דאי של הפולניות אם תרצו, ומשום כך הזמנתי את כל משפחתי לארוחת צהריים חגיגית היום.
אני מורגלת לבשל לקהל קשה. יש לי אחד כזה בבית... אבל כבר הרבה זמן שלא בישלתי לקהל כל כך קשה.
להלן רשימת האיסורים:

• גיסתי אינה אוכלת גלוטן ולקטוז
• אחותי צימחונית
• אבי קרניבור. בפעם האחרונה שמישהו ניסה להגיש לו ארוחת צהריים לא בשרית הוא זרק לו רימון יד חי לתוך הסיר (הלא בשרי שלו)
• אמי אוהבת חסה! אבל ממש אוהבת חסה.

למזלי באותו ביקור בתערוכה גילגלתי לידי באופן אקטיבי את הספר האחרון מבית על השולחן : "על השולחן אקספרס" שבתחילה חשבתי שהוא בטח לא יהיה מוצלח... אך טעיתי בגדול! זה אחד הספרים המוצלחים שלהם, ומי שמכיר אותם בוודאי יודע שרוב הספרים שלהם הם הצלחה גדולה!

התפריט כלל:

• תבשיל עוף עם כרוב ומחית כמהין - מתוך הספר "על השולחן אקספרס"
• תבשיל אורז עם במיה -מתוך הספר "על השולחן אקספרס"
• תפוחי אדמה בתנור
• סלט חסה (גדול במיוחד, ואת הקערה שלו העמדתי ליד מקום מושבה של אמי היקרה)

תבשיל עוף עם כרוב ומחית כמהין:
חומרים:

• 12 שוקי עוף
• מלח ופלפל גרוס
• 4\1 כוס שומן אווז מומס או שמן זית
• 10 ג (2\1 שקית) פטריות פורצ'יני מיובשות
• 10 פטריות פורטבלו פרוסות
• 2 שיני שום פרוסות
• 2 גבעולי מרווה
• 1 כרוב גדול חתוך לשמיניות
• 1 כפית גדושה מחית כמהין
• 2\1 כוס מרק עוף או מים

להגשה:

• מיץ מלימון אחד

אופן ההכנה:

• משרים פטריות מיובשות במים חמים כ- 20 דקות
• מחממים תנור ל 200 מעלות
• מתבלים שוקי עוף במלח ופלפל ומעסים במעט שומן אווז או שמן זית
• מחממים סיר רחב עם שומן אווז או שמן זית ומשחימים את השוקיים יפה כ- 10 דקות. מניחים בתבנית או בקדרה.
• מוסיפים עוד שומן או שמן לסיר ומטגנים פטריות משני הסוגים עם שום, מרווה וכרוב עד שמזהיבים יפה.
• מערבבים משחת כמהין עם מרק או מים
• מסדרים את תערובת הכרוב ושני מני הפטריות לצד ובין שוקי העוף שבתבנית. יוצקים את הנוזל שבו הושרו הפטריות ואת מחית הכמהין המדוללת ומכסים בנייר אפייה ומעליו רדיד אלומיניום.
• אופים 40 דקות. מורידים את כיסוי וצולים עוד 20 דקות או עד שהשוקיים עשויות וזהובות. סוחטים לימון טרי ומגישים.

תבשיל אורז עם במיה:
חומרים:

• לקט 5 דגנים (ניתן להשיג ברשתות השיווק, אני החלפתי ב 3 כוסות אורז בגלל רגישות לגלוטן)
• 2-3 כפות שמן
• 1 בצל קצוץ
• 2 שיני שום קצוצות דק
• 400 ג' עגבניות מרוסקות
• מעט סוכר
• 2 כוסות במיה קפואה
• מלח ופלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:

• חולטים את לקט הדגנים (או האורז) 8 דקות במים רותחים מומלחים
• בינתיים מטגנים בצל בסיר אחר עם שמן עד הזהבה. מוסיפים שום ומטגנים שניות אחדות עד שניחוחו מורגש אך בלי שישחים.
• מוסיפים לסיר עגבניות, סוכר, במיה, מלח ופלפל ומביאים לרתיחה.
• מוסיפים את הדגנים המסוננים לסיר עם רוטב העגבניות והבמיה ומבשלים יחד 5 דקות לאיחוד טעמים.

בתיאבון,
עירית

דינמיקה של זוגיות

אומרים שלכל זוג יש את הדינמיקה שלו. יש זוגות שרבים המון, יש זוגות שעושים המון ספורט ביחד, יש זוגות שבקושי מבלים זמן יחד ויש אותנו. הזוג האתגרי, כמו שהוא, אוהב להגדיר אותנו.
הסבר: הוא נותן לי אתגרים, לעיתים מורכבים יותר ולעיתים מורכבים פחות ואז תורי לעמוד בהם.
האתגר של הערב: רוטב בולונז לפסטה.

לפני כשלוש שנים אחי, אחותי ואני החלטנו לעשות התקף לב להורי והודענו להם כל אחד בתורו כי אנו מתחנים בקיץ. כך קרה כי במהלך 3 חודשים הורי חיתנו 3 ילדים ב3 מדינות שונות. אחי באנגליה, אחותי בגרמניה ואותי בארץ הקודש. הבית היה כמרקחה, סוכנת הנסיעות המשפחתית שקלה להתפטר והאטלייה של גדעון אוברזון עבד שעות נוספות לספק את המלבושים הנאותים לכל הדודות.
כאשר ביקרתי לונדון (אהובתי, יש לציין) התרוצצתי כמו אחוזת אמוק בליברטי בחיפוש אחר פריטים שווים במיוחד שיכנסו במזוודה הקטנה שלי, כרגיל מצאתי את עצמי משוטטת במחלקת המטבח שלהם. כרגיל חזרתי הבייתה עם כמה סיפרי בישול.
אחד מהם הוא ספר בישול של פסטה. ואפילו ספר מצויין.

הערב, בערך בשעה 19:33 בעלי הסתכל עליי במבט מורעב ושאל אותי את השאלה הנצחית במערכת היחסים שלנו : " מאמי, מה נאכל הערב"... ואני כמנסה לרצות ילד בן 4, מציעה לו הצעת שונות בניסיון לספק את רצונותיו המפונקים, והוא מבמט חסר רחמים שואל : " מה שלום הבולונז שלך... ? " ואני, זו שלא יכולה להשאיר שום אתגר על המדף בלי לנסות ולפצח אותו אמרתי.... " אז אני אקפוץ לסופר ואביא בשר טחון ויין לבן"

כמה שעות ורוטב בולונז מהמשובחים שנראו במטבחנו לאחר מכן, הנה המתכון :

החומרים:

• 300 ג' בשר טחון
• כף שמן זית
• 100 ג' פנצ'טה ברצועות
• 2 בצלים קצוצים
• 1 גזר חתוך לקוביות
• 3 מקלות סלרי קצוצים
• חופן נדיב של פטרוזיליה, קצוץ דק
• 2 כפות רסק עגבניות
• 1 קופסא (400 ג') עגבניות מרוסקות
• 1 כוס ציר ירקות
• 200ML יין לבן יבש
• 1 עלה דפנה
• מלח ופלפל
• קורט סוכר
• 400 ג' לטליאטלה
• 100 ג' כבד עוף (אופציונלי, אני לא משתמשת)
• מעט חמאה לטיגון

אופן ההכנה:

• טגנו את הבשר הטחון בשמן החם, ערבבו על מנת להפריד אותו לפירורים, הוסיפו פנצ'טה (במידה ויש לכם) והמשיכו לטגן עד שהבשר משחים תוך ערבוב תכוף.
• הוסיפו את הגזר והסלרי ובשלו במשך כמה דקות
• בחשו פנימה את הפטרוזיליה, רסק הגבניות, העגבניות המרוסקות, ציר הירקות, יין לבן, עלה דפנה מלח ופלפל וקורט מלח. הביאו לרתיחה ואז בשלו על אש קטנה תוך בעבוע קל במשך 30 דקות.
• כאשר הרוטב קרוב לסיום, בשלו את הפסטה.
• בזמן שהפסטה מתבשלת, במחבת נוספת, בשלו את כבד העוף בחמאה עד שמשחים יפה מכל הצדדים. הסירו מהמחבת וקצצו דק, הוסיפו לרוטב את הכבד.
• סננו את הפסטה מהמים וערבבו ישירות לתוך הרוטב והגישו.

בתיאבון,

עירית

המסע הגדול הבייתה - פרק הסיום

היום, בשעה 05:30 בבוקר זנקנו שנינו מהמיטה כמו פנתרים והתחלנו לעשות סידורים אחרונים בדירה השכורה שלנו. כחצי שעה אחרי הוא נסע לדירה החדשה לפגוש שם איזה סיני בעל מומחיות רבה בשפכטל לתקרות.
אני נשארתי לחכות למובילים ולסיים לארוז את ה4 שנים האחרונות בחיינו. האמת, שהספקתי לפתח מומחיות גדולה בהדבקה של ארגזי מעבר עם מסקינטייפ.

המובילים הגיעו, השתלטו על העניינים בזריזות מפתיעה, ואפילו לא ביקשו עוד כסף למראה 24 הארגזים אשר יצאו מהמטבח שלי בלבד. ולא, 24 הארגזים האלו לא כוללים עוד  8 ארגזים של ספרים, שמתוכם 7.5עם ספרי בישול.

הגענו לדירה החדשה שלנו בת"א, פרקנו הכל והתחלנו לסדר הכל במקום, בדרך הגיע הטכנאי של מוצרי החשמל למטבח, לחבר לי את המטבח על מנת שאוכל להתחיל לבשל, הגיע גם אבא שלי מאובזר ומצוייד בכל מני צעצועים של גברים שעובדים עם הידיים ותלה וסידר לנו כל מני אביזרים. 

אתם שואלים איפה תמר ואחיה הבכור מושון? הם נסעו לנופש מבצעי במושב אל אמא שלי, הסבתא שלהם, ולדבריה, הם לא מעוניינים לחזור אלי.... 

בשעה 16:37 לערך הבנתי כי אין במה להאכיל את הבעל המואד רעב שלי, שכל היום תלה, סחב, סידר, גירד, וקירצף . אבוי... הפניקה שאחזה בי. אני חושבת שמאז שקיבלתי את המקרר, הוא לא היה כל כך ריק. הטענה הרווחת היא שזה עצוב לראות גן סגור, אך אם תשאלו אותי, עצוב יותר לראות מקרר ריק.
למען שמי הטוב אוסיף, כי במידה והכיריים שלי היו מחוברות כבר לגז (טכנאי חברת הגז יגיע בראשון) הייתי יכולה להכין לנו פסטה לתפראת מדינה ישראל... יש לי אפילו פטריות כמהין במזווה... אבל הכיריים שלי לא עובדות עדיין.
בעודי מחשבת את קיצי לאחור, ארזתי את התיק שלי וטסתי לסניף טיב - טעם הקרוב למקום מגורינו ....
מכיוון שאני שייכת לזרם האשכנזי, אני אוכלת המון עוף. זו ברירת המחדל, למעשה אותי גידלו על המוטו :
 " כשיש ספק.... עוף!"
וזה מה שיצא, אני מתנצלת אבל אין לי ממש מידות מדויקות.. אתם תאלצו לחשב את זה לבד :

• 4 כרעיי עוף
• חרדל דיז'ון ( לי היה רק גריגירים, אבל אני חושבת שחלק היה עובד יותר טוב)
• שמן זית
• כורכום
• כמון
• בצל קצוץ
• 1 כרובית גדולה
• מלח ופלפל
• כוסברה

אופן ההכנה:

• לערבב את כול חומרי המשרה למעין משחה.
• למשוח את עוף והכרובית במשחה.
• להכניס לתנור לחום של 180 מעלות.

אחרי זה חשבתי, שאם היה לי קצת זמן ושום, ואולי איזה יין לבן, הייתי מוסיפה את זה למשחה, ומשרה. גם תפוחי אדמה יכולו להתקבל בברכה....

אז שיהיה בתיאבון,
עירית

עץ הלימונים של מיס לוסי

בכל פעם שאני עושה משהו כמו להזיז גזם מהמדרכה ביד בוטחת, או מדריכה אנשים בסופר איך לבחור את האבוקדו שלהם בעלי אומר לי אני לא יכולה להסתיר את העובדה שגדלתי והתחנכתי במושב. ובכל פעם שאני חוזרת מביקור של אמצע השבוע אצל ההורים מלאת סיפורים על מה התחדש במושב, הוא אומר לי שגדלתי בתוך סיפור של מאיר שלו.

לאמא שלי הייתה חתולה אהובה. היא טיפלה בה מסירות אדירה 22 שנים. קראו לה מיס לוסי על שם הנקנקייה. היא הייתה עדינה וביישנית ואהבה להסתתר מאחורי תנור העצים הגדול שבבית הורי בחורף.
זמנה של מיס לוסי הגיע ללכת בדרך כל בשר, ואמא שלי שאהבה אותה מאוד, החליטה לקבור אותה מתחת לעץ הקלמנטינות שבחצר האחורית.
לפני מספר שנים אמי נכנסה הביתה בצוהרי יום שישי אחד קצת מרוגזת, בירור קצר העלה כי היא לא מוצאת לימונים, אפילו לא על העץ של השכנה.  אבא שלי בהיותו הבעל המסור שהוא, מיד אץ רץ לו לעץ של השכנה הוריד איזה ענף או שניים וחזר להרכיב אותם על עץ הקלמנטינות שתחתיתו קבורה מיס לוסי.
מאז לא חסרים לאמא שלי לימונים, אפילו אלא באמצע אוגוסט.

בסוף שבוע שעבר אמא שלי התקשרה אליי ושאלה : " תגידי את לא צריכה קצת לימונים? " בפולנית מדוברת היא למעשה אמרה לי : " בואי בבקשה הביתה ואני אתן לך 3 טון לימונים שירקבו אצלך במקרר, כי אני לא יכולה לראות את פירות נופלים על הארץ ונרקבים" .

ומכיוון שגם אני לא יכולה לראות את הפירות נרקבים החלטתי להחמיץ אותם לפי מתכון שמצאתי בספר של עודד שוורץ "שימורים"

חומרים :

• 1 ק"ג לימונים קטנים בעלי קליפה דקה (או הלימונים שיש בנמצא)
• מלח
• 350 מ"ל מיץ לימון או ליים
• 1-2 כפות שמן זית

אופן ההכנה:

• שוטפים את הלימונים ומשפשפים את הקליפה פורסים כל אחד מהם לרבעים לאורכו, מיכוון החלק המוחודד ומשאירים אותם מחוברים בעוקץ כך שייפתחו כפרחים.
• פותחים כל לימון בעדינות, בוזקים לתוכו כפית מלח וסוגרים. דוחסים את הלימונים היטב בתוך צנצנת מעוקרת ומניחים משקולת. מניחים במקום חמים רצוי על אדן חלון שטוף שמש, למשך 4-5 ימים. במהלך הזמן הזה יקוו נוזלים בתחתית הצנצנת.
• יוצקים לצנצנת את מיץ הלימון  ומוודאים שהלימונים מכוסים כליל.
• יוצקים את השמן על פני השימורים שבצנצנת בשכבה דקה: הדבר ימנע מהתפתחות עובש. חותמים את הצנצנת מיד. מי הכבישה יראו עכורים בתחילה אך ייהפכו צלולים בתוך 3-4 שבועות, כשהלימונים יהיו מוכנים לאכילה.

בתיאבון,  

ארוחת שישי

את ארוחות השישי שאני מבשלת אני מתחילה לתכנן ביום שבת בערב. שבת שלפני. במסגרת הניסיונות שלי לצמצם את כמות האוכל שאני אעביר איתי לדירה החדשה החלטתי לחסל סופית את כל מלאי הבשר הטחון שיש לי במקפיא וגם לנסות ולצמצם את כמות אורז הריזוטו, תוסיפו לזה פילפלי שושקה מקסימים ומלאי שיר בסופר והתוצאה המתבקשת היא : מ-מ-ו-ל-א-י-ם!!!.

גילוי נאות: אני מאוד אוהבת ממלואים. יש במאכל הזה משהו מאוד בייתי ומנחם, ואם הממולאים מגיעים עם רוטב אדום ודי סמיך אז עוד יותר טוב. זה כנראה בא לי מהסבתא העירקית שתמיד קיוותי לגלות שהסתירו אותה ממני. היום שתי סבתות אחרי אני יודעת שאין לי ולא תהיה לי סבתא עירקית אשר תמלא לי ממולאים, לכן אני משתדלת למלא אותם בעצמי.

בדרך כלל, אני פותחת את אוסף ספרי הבישול שלי בשבת בערב, ומתחילה לחפש לי משהו לשישי הבא. הכל תלוי במצב הרוח, בעונה וכמובן במיקום הספר על המדף... כי אם כואב לי הגב או משהו כזה אין סיכוי שאני אתחיל להמתח עד לקצה הספרייה. הפעם החלטתי להיות ספונטנית... כל כך ספונטנית שאני מתכננת את המנה המאוד לא מסובכת הזו כבר כמעט שבוע, וזיעה קרה מכסה את כפות ידיי בכל פעם שאני חושבת שאני אבשל free style . (הגירסא הנשית של וודי אלן כבר אמרנו? ) .
צלחתי את השבוע הזה בגבורה ולא נישברתי... החלטתי שאני חזקה יותר מכל הגנום הנוירוטי שלי! לא פתחתי ספר! אפילו לא הצצתי באיזה אתר אינטרנט... ולהזכרם מדובר פה רק בפלפל ממולא! ('פגרת!)

אז להלן התוצאה... הבעל טעם את כדור הבשר בצד בסוף הצילומים ואמר טעים.... אבל לכו תאמינו לו ....

ומילה על צילחות: אני לא יודעת לצלחת, אני יודעת לבשל. אותי לימדו : " תעשי טעים יואכלו!"

חומרים:
לפילפלים:

• 2\1 קילו בשר טחון
• כ - 13 פלפלי שושקה טריים, בעלי מרקם קשיח, בלי כיפופים מיותרים על מנת שיהיה נוח למלא אותם
• חופן עלי כוסברה. ניתן להשתמש גם פטרוזליה אם לא אוהבים כוסברה
• חופן עלי נענע טריה
• בצל אחד קצוץ ומטוגן עד להשחמה
• אורז (אני השתמשתי באורז לריזוטו, ניתן להשתמש במה שיש)
• פפריקה חריפה לפי הטעם
• פפריקה מתוקה לפי הטעם
• פפריקה מעושנת לפי הטעם
• מלח ופילפל
• 3 שיני שום כתושות

לרוטב:

• קופסא קטנה של רוטב עבגניות לבישול
• כחצי קופסא קטנה רסק עגבניות
• בצל אחד חתוך לטבעות דקות
• פפריקה מתוקה לפי הטעם
• פפריקה חריפה לפי הטעם
• מלח ופלפל
• 3 שיני שום שלמות
• מעט סוכר
• 2 עלי דפנה
• 3 גרעני פלפל אנגלי
• כוסברה קצוצה לעיטור

אופן הכנה:

• ערבבו את כל חומרי המילוי יחדיו
• מלאו את הפלפלים
• להכנת הרוטב טגנו בצל עד להזהבה, הוסיפו את השום וערבבו כדקה.
• הוסיפו את התבלינים וערבבו עד שמפיצים ניחוח.
• הוסיפו את רסק העגבניות ורוטב העגבניות ומעט מים.
• הוסיפו את שאר התבלינים חוץ מהכוסברה והביאו לרתיחה.
• כאשר רותח הכניסו את הפילפלים.
• במידת הצורך הוסיפו מים לכיסוי הפילפלים
• בשלו על אש קטנה או אפו בחום נמוך עד שמוכן.

בתיאבון לכם,

פילאטיס להמונים!

אתמול עשיתי מעשה והלכתי לשיעור ניסיון בפילאטיס מכשירים. אין זו הפעם הראשונה בה אני מתנסה בפילאטיס מכשירים, לפני כ4 שנים התאמנתי כשנה... וזו הייתה השנה הכי זקופה בחיי. זר לא יבין זאת. רק מי שהתאמן 10 שיעורים ברציפות במכשירים יבין על מה אני מדברת. אחרי כל שיעור את מרגישה זקופה וארוכה יותר. את מרגישה כאילו נכנס לך יותר אוויר לריאות, כאילו האדמה הפכה להיות קופצנית ואת מנטרת לך בחינניות ולא גוררת את רגלייך כמו איזה גמל.
יחי פילאטיס מכשירים !!
אז עכשיו אחרי שילדתי את תמר, הגעתי למסקנה כי לא יעזור לי כמה שאלך ברגל, או כל שיעורי החיטוב עיצוב! אני צריכה את הדבר האמיתי... למרות שהוא יותר יקר ולא במעט!

שיעור הניסיון היה עם מדריך ולא עם מדריכה, אכן גישה רדיקלית! שתי נשים בוגרות ומדריך פילאטיס (שעושה רושם שהוא בכלל לא גייז). איך שהוא נכנס לחדר התמלאתי בושה וכלימה. הוא איש כל כך זקוף, זה פשוט מעורר קינאה. באותו הרגע חשבתי שהוא מגיע עד לתקרה...
ואז הגיע הרגע המיוחל, עלינו על המיטות, ואז המדריך עשה מעשה רדיקלי במיוחד, הוא שם את הידיים שלנו על הבטן שלו על מנת שנרגיש איך הבטן שלנו אמורה לעבוד במהלך התרגיל.

אני אישה פמיניסטית. לא קיצונית אבל פימיניסטית... אך באותו הרגע שהנחתי את ידי על הבטן שלו רציתי לקשור את כל הגברים שאני מכירה לעמוד עץ ולבוא עם "פח נפט ולשרוף המועדון!"
אין צדק בעולם, אם חשבתי עד לאותו הרגע כי יש צדק בעולם אז באותו הרגע איבדתי כל תקווה.
אנחנו הנשים עובדות כל כך קשה, בטח ובטח בעידן המודרני, אנחנו עובדות מחוץ לבית לפרנסת המשפחה, אנחנו הנושאות בנטל העיקרי בגידול הילדים ובטיפול בבית, ואז בסוף היום אנחנו גם צריכות להיות חטובות ומטופחות עבור בני הזוג שלנו... שמצפים לקבל סקס יותר מפעם בחודש... שלא לדבר על 3 פעמים בשבוע!
ועוד לא דיברנו על ההריון ועל הלידה... ועל התוצאות אשר נראות בגוף שלנו אחרי הלידה. לא יעזור לי כלום... אני לעולם לא אקבל את הגוף החטוב והמוצק שהיה לי לפני הלידה... ואילו הוא... מדריך פילאטיס זקוף מתהלך לו בעולם זקוף כאילו להכעיס! ואילו שררי בטן מפוארים הוא נושא עימו לכל מקום.... ממש אבל ממש מרגיז!
לא רק שהוא לא קם בלילה, לא רץ לטיפת חלב לשמוע את הטפות המוסר, עונה לטלפונים ביד אחת, כותב מייל ביד אחרת, מעמיס מכונה, תולה מכונה אחרת, מדליק את המייבש, מבשל איזה משהו וכמובן גם מוציא את הכלב וכל זה בעת ועונה אחת... לא רק שהוא לא עושה את כל זה יש לו גם את החוצפה להיות זקוף!!

חזרתי הבייתה קצת יותר זקופה, קצת יותר גבוהה ועם קצת יותר אוויר בריאות, והבטחתי לעצמי שמהשבוע אני אצלו על המכשירים לפחות פעמיים בשבוע.

האמת שבהתחלה, כאשר התחלתי לכתוב את הפוסט הזה חשבתי לתת מתכון לסלט כרוב רענן ומקסים... אבל עכשיו אחרי שסיימתי איתו, אני חושבת שאני אתן דווקא מתכון לעוגת גבינה מושחתת.
אז העוגה הזו בשבילכן, אחיותיי אמהות העולם, אלו שבאמת מנהלות אותו, אנו, שנושאות בנטל במתוך בחירה ואהבה גדולה בכל יום.
תהנו!
* המתכון נלקח מתוך ספר העוגות גבינה של "על השולחן" וזה המתכון האהוב עליי משם.
חומרים לתבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ:
לבסיס:

• 140 ג' (כוס) קמח
• 100 ג' חמאה
• 25 ג' (2 כפות) סוכר

למלית:

• 2 גביעים (500 ג') גבינה לבנה 5%
• 1 גביע (200 ג) שמנת חמוצה 15%
• 4 חלמונים
• 1 כף קוניאק
• קליפה מגוררת מלימון אחד
• 60 ג' (2\1 כוס) קונפולור
• 50 ג' (3\1 +כף) קמח
• 200 ג' (1 כוס) סוכר
• 5 חלבונים

אופן ההכנה:

• מכינים את הבסיס: מעבדים קמח, חמאה וסוכר במעבד מזון עד לקבלת מרקם פירורי. מוסיפים חלמון ומעבדים רק עד לקבלת פירורים גסים. מהדקים את הפירורים ולשכבה אחידה בתחתית התבנית. מקפיאים רבע שעה לפחות .
• מחממים תנור ל 180 מעלות.
• מניחים על הבצק נייר אפייה או ניילון נצמד, מפזרים קטניות למשקולת ואופים 10 דקות. מסירים את הנייר והמשקולת ואופים עוד 8 דקות, עד לקבלת תחתית זהובה. מוצאים מהתנור ומצננים.
• מנמיכים את חום התנור ל 160 מעלות .
• מכינים את המלית ואופים שוב: מערבבים את חומרים, למעט החלבונים ומחצית מכמות הסוכר, לתערובת אחידה.
• מקציפים חלבונים עםיתרת הסוכר כ8 דקות לקבלת קצף יציב. מקפלים אותו אל מלית הגבינה ויוצקים על הבסיס.
• אופים 20 דקות, מנמיכים את החום ל140 מעלות ואופים עוד 40 דקות  עד שהעוגה יציבה ורוטטת רק מעט במרכז. מצננים ושומרים בקירור עד ההגשה.

תהנו!
בצלצלית

הספות של מושון

את מושון אימצנו מצער בעלי חיים תל אביב, כאשר החלטנו שאנחנו גדולים מספיק כדאי לעשות ילדים. ההגיון שעמד מאחורי המעשה היה שאם הכלב יחיה אצלנו למעלה משנה, אנחנו יכולים להתחיל ולעשות ילדים. תוסיפו לזה את העובדה שבעלי נמצא בערך 50% מהזמן בחו"ל וגם אתם תגיעו למסקנה שאתם צריכים חברה אינטיליגנטית, כזו שמקשיבה ולאו דווקא אומרת מה היא חושבת על כל דבר שאתם עושים.



אני זוכרת את הרגעים הראשונים של מושון אצלנו בבית... זה יום שישי בצהריים המאוחרים... הוא נכנס.. ריחרח את הסביבה, בחן את הספות וקפץ על האחת מהן. זהו. מאותו הרגע הוא כבש לעצמו שתי ספות לעצמו. אחת משקיפה על הכניסה לדירה, ובשניה יש אוויר יותר טוב.
כזה הוא מושון, אוהב להיות במרכז העניינים ללא כל מאמץ מצידו.

החודשים עברו, ואנחנו למדנו להכיר אחד את השנייה, בעיקר לאהוב אהבת אמת אחת את השני. מושון הוא לא רק הכלב שלנו אלא חלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי. אין חגיגה משפחתית שתהיה שלמה ללא נוחכתו של מושון. עד כדי כך הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני שאני אף לוקחת אותו לרוב הפגישות העיסקיות שלי.
אני יודעת זה לא מקובל, אבל אני החלטתי לפני זמן מה, כי אם אני אעשה רק מה שמקובל... רוב הסיכויים שאני לא אהנה במיוחד.

מושון הוא הכלאה נדירה בין בולמית לבין שטיח. הוא מרבה לאכול אך לא לזוז הרבה. למעשה הוא מרבה לאכול... מעבר לזה הוא לא מרבה לעשות כלום. הוא אוהב קוטג' 9% , קרפציו בקר ובעיקר קרם בורלה. הוא אף מוכן לאכול עגבניות מיובשות. זן התפוחים האהוב עליו הוא גרני סמית' והוא מת על פיצוחים!

בעקבות המעבר המתרגש עלינו מעבר לפינה מסרנו חלק מהסלון שלנו לבן דודי שאך זה עזב את בית הוריו. אתמול הוא בא לקחת את הספות. רצה הגורל ומסרנו לו את הספות של מושון....
כאשר מושון הבין מה בן דודי הולך לעולל לו הוא ניסה לעצור בעדו בעזרת ניסיון נואש להתיישב על הספות בעוד בן דודי וחברו נושאים אותן לכיוון האוטו.
אך ללא הצלחה. מושון הפסיד בקרב הזה, הספות נלקחו. ועכשיו מושון נראה בדיכאון המחץ, ואני כולי צער שעוללתי את זה לידידי הטוב, מושיקו.
אז לכבוד האשמה שלי החלטתי לאפות לו את העוגיות הללו. אני לא יודעת איך ייצא, מבטיחה לדווח בהמשך.
והינה מקבץ תמונות של מושון בפוזות מגרות



מושון מעולף אחרי ארוחת צהריים אצל סבא וסבתא



מושון ישן ככה סתם באמצע היום

מושון מעולף אחרי שהלכנו חצי גבעתיים ברגל

מושון מעכל ארוחת צהריים גדולה במיוחד אצל סבא וסבתא