יום רביעי, 11 במאי 2011

Not my master piece

במשפחתי הייקית נהוג להודות בכישלונות. לא רק בכישלונות חרוצים אלא גם כישלונות עצלנים... אפילו כאלו שיכולים לעבור בתור תוצאה סבירה.
ימיו האחרונים של השבוע הם בדרך כלל הימים של "פסטת כל מה שיש במקרר". זו התשובה שאני נותנת לחצי השני שלי כאשר הוא שואל אותי מה שמתי ברוטב... ובדרך כלל מה שהמקרר מכיל בימיו האחרונים של השבוע הן כמה עגבניות עייפות ואיזה פלפל אדום ואולי כמה עלים על סף עילפון של בזיליקום... השבוע גם היו לי כמה גבעולי סלרי שמוטים להחריד.

מפתיע אותי ואותו כל פעם מחדש איך מכמה ירקות עייפים אפשר להוציא רטבי פסטה ממש אבל ממש טובים! אך לא הפעם. אני חושבת שמכל הפעמים אשר בישלתי לנו את "פסטת כל מה שיש במקרר" זו הייתה הפעם הכי מאכזבת... זו הייתה הפעם שאחריה באמת, אבל באמת אני צריכה לגשת לסניף "החצי חינם" החביב עליי ולמלא את הבית לעוד שבוע עמוס לעייפה....

הרוטב יצא כל כך דל וחסר יחודיות ולא משנה כמה ניסתי להפיח בו חיים... הוא פשוט היה עייף ולא ממושמע... כמו הכלב שלנו. שלדיעתכם הוא אינו בדיכאון אלא הוא כלב נוגה. זו ההגדרה הקלינית של מצב הרוח שלו.

לשבוע הבא אני מתכננת עוף עם פולים בעזרתה האדיבה של איזו מומחית לפול אשר פגשתי ליד דוכן הפול במחלקת הפירות והירקות והיתה מאוד מסבירת פנים נוכח השאלות הבלתי פוסקות שלי לגבי פול וכורכום וזמני בישול ומה שבניהם... לקינוח אולי אכין אפילו את עוגיות הדגל! אתם שואלים מהן עוגיות הדגל? תצטרכו לחכות עד לפוסט הבא... אבל המתכון שווה את הציפייה...

בתיאבון, 
עירית  

אין תגובות: