פילאטיס להמונים!

אתמול עשיתי מעשה והלכתי לשיעור ניסיון בפילאטיס מכשירים. אין זו הפעם הראשונה בה אני מתנסה בפילאטיס מכשירים, לפני כ4 שנים התאמנתי כשנה... וזו הייתה השנה הכי זקופה בחיי. זר לא יבין זאת. רק מי שהתאמן 10 שיעורים ברציפות במכשירים יבין על מה אני מדברת. אחרי כל שיעור את מרגישה זקופה וארוכה יותר. את מרגישה כאילו נכנס לך יותר אוויר לריאות, כאילו האדמה הפכה להיות קופצנית ואת מנטרת לך בחינניות ולא גוררת את רגלייך כמו איזה גמל.
יחי פילאטיס מכשירים !!
אז עכשיו אחרי שילדתי את תמר, הגעתי למסקנה כי לא יעזור לי כמה שאלך ברגל, או כל שיעורי החיטוב עיצוב! אני צריכה את הדבר האמיתי... למרות שהוא יותר יקר ולא במעט!

שיעור הניסיון היה עם מדריך ולא עם מדריכה, אכן גישה רדיקלית! שתי נשים בוגרות ומדריך פילאטיס (שעושה רושם שהוא בכלל לא גייז). איך שהוא נכנס לחדר התמלאתי בושה וכלימה. הוא איש כל כך זקוף, זה פשוט מעורר קינאה. באותו הרגע חשבתי שהוא מגיע עד לתקרה...
ואז הגיע הרגע המיוחל, עלינו על המיטות, ואז המדריך עשה מעשה רדיקלי במיוחד, הוא שם את הידיים שלנו על הבטן שלו על מנת שנרגיש איך הבטן שלנו אמורה לעבוד במהלך התרגיל.

אני אישה פמיניסטית. לא קיצונית אבל פימיניסטית... אך באותו הרגע שהנחתי את ידי על הבטן שלו רציתי לקשור את כל הגברים שאני מכירה לעמוד עץ ולבוא עם "פח נפט ולשרוף המועדון!"
אין צדק בעולם, אם חשבתי עד לאותו הרגע כי יש צדק בעולם אז באותו הרגע איבדתי כל תקווה.
אנחנו הנשים עובדות כל כך קשה, בטח ובטח בעידן המודרני, אנחנו עובדות מחוץ לבית לפרנסת המשפחה, אנחנו הנושאות בנטל העיקרי בגידול הילדים ובטיפול בבית, ואז בסוף היום אנחנו גם צריכות להיות חטובות ומטופחות עבור בני הזוג שלנו... שמצפים לקבל סקס יותר מפעם בחודש... שלא לדבר על 3 פעמים בשבוע!
ועוד לא דיברנו על ההריון ועל הלידה... ועל התוצאות אשר נראות בגוף שלנו אחרי הלידה. לא יעזור לי כלום... אני לעולם לא אקבל את הגוף החטוב והמוצק שהיה לי לפני הלידה... ואילו הוא... מדריך פילאטיס זקוף מתהלך לו בעולם זקוף כאילו להכעיס! ואילו שררי בטן מפוארים הוא נושא עימו לכל מקום.... ממש אבל ממש מרגיז!
לא רק שהוא לא קם בלילה, לא רץ לטיפת חלב לשמוע את הטפות המוסר, עונה לטלפונים ביד אחת, כותב מייל ביד אחרת, מעמיס מכונה, תולה מכונה אחרת, מדליק את המייבש, מבשל איזה משהו וכמובן גם מוציא את הכלב וכל זה בעת ועונה אחת... לא רק שהוא לא עושה את כל זה יש לו גם את החוצפה להיות זקוף!!

חזרתי הבייתה קצת יותר זקופה, קצת יותר גבוהה ועם קצת יותר אוויר בריאות, והבטחתי לעצמי שמהשבוע אני אצלו על המכשירים לפחות פעמיים בשבוע.

האמת שבהתחלה, כאשר התחלתי לכתוב את הפוסט הזה חשבתי לתת מתכון לסלט כרוב רענן ומקסים... אבל עכשיו אחרי שסיימתי איתו, אני חושבת שאני אתן דווקא מתכון לעוגת גבינה מושחתת.
אז העוגה הזו בשבילכן, אחיותיי אמהות העולם, אלו שבאמת מנהלות אותו, אנו, שנושאות בנטל במתוך בחירה ואהבה גדולה בכל יום.
תהנו!
* המתכון נלקח מתוך ספר העוגות גבינה של "על השולחן" וזה המתכון האהוב עליי משם.
חומרים לתבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ:
לבסיס:

• 140 ג' (כוס) קמח
• 100 ג' חמאה
• 25 ג' (2 כפות) סוכר

למלית:

• 2 גביעים (500 ג') גבינה לבנה 5%
• 1 גביע (200 ג) שמנת חמוצה 15%
• 4 חלמונים
• 1 כף קוניאק
• קליפה מגוררת מלימון אחד
• 60 ג' (2\1 כוס) קונפולור
• 50 ג' (3\1 +כף) קמח
• 200 ג' (1 כוס) סוכר
• 5 חלבונים

אופן ההכנה:

• מכינים את הבסיס: מעבדים קמח, חמאה וסוכר במעבד מזון עד לקבלת מרקם פירורי. מוסיפים חלמון ומעבדים רק עד לקבלת פירורים גסים. מהדקים את הפירורים ולשכבה אחידה בתחתית התבנית. מקפיאים רבע שעה לפחות .
• מחממים תנור ל 180 מעלות.
• מניחים על הבצק נייר אפייה או ניילון נצמד, מפזרים קטניות למשקולת ואופים 10 דקות. מסירים את הנייר והמשקולת ואופים עוד 8 דקות, עד לקבלת תחתית זהובה. מוצאים מהתנור ומצננים.
• מנמיכים את חום התנור ל 160 מעלות .
• מכינים את המלית ואופים שוב: מערבבים את חומרים, למעט החלבונים ומחצית מכמות הסוכר, לתערובת אחידה.
• מקציפים חלבונים עםיתרת הסוכר כ8 דקות לקבלת קצף יציב. מקפלים אותו אל מלית הגבינה ויוצקים על הבסיס.
• אופים 20 דקות, מנמיכים את החום ל140 מעלות ואופים עוד 40 דקות  עד שהעוגה יציבה ורוטטת רק מעט במרכז. מצננים ושומרים בקירור עד ההגשה.

תהנו!
בצלצלית

הספות של מושון

את מושון אימצנו מצער בעלי חיים תל אביב, כאשר החלטנו שאנחנו גדולים מספיק כדאי לעשות ילדים. ההגיון שעמד מאחורי המעשה היה שאם הכלב יחיה אצלנו למעלה משנה, אנחנו יכולים להתחיל ולעשות ילדים. תוסיפו לזה את העובדה שבעלי נמצא בערך 50% מהזמן בחו"ל וגם אתם תגיעו למסקנה שאתם צריכים חברה אינטיליגנטית, כזו שמקשיבה ולאו דווקא אומרת מה היא חושבת על כל דבר שאתם עושים.



אני זוכרת את הרגעים הראשונים של מושון אצלנו בבית... זה יום שישי בצהריים המאוחרים... הוא נכנס.. ריחרח את הסביבה, בחן את הספות וקפץ על האחת מהן. זהו. מאותו הרגע הוא כבש לעצמו שתי ספות לעצמו. אחת משקיפה על הכניסה לדירה, ובשניה יש אוויר יותר טוב.
כזה הוא מושון, אוהב להיות במרכז העניינים ללא כל מאמץ מצידו.

החודשים עברו, ואנחנו למדנו להכיר אחד את השנייה, בעיקר לאהוב אהבת אמת אחת את השני. מושון הוא לא רק הכלב שלנו אלא חלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי. אין חגיגה משפחתית שתהיה שלמה ללא נוחכתו של מושון. עד כדי כך הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני שאני אף לוקחת אותו לרוב הפגישות העיסקיות שלי.
אני יודעת זה לא מקובל, אבל אני החלטתי לפני זמן מה, כי אם אני אעשה רק מה שמקובל... רוב הסיכויים שאני לא אהנה במיוחד.

מושון הוא הכלאה נדירה בין בולמית לבין שטיח. הוא מרבה לאכול אך לא לזוז הרבה. למעשה הוא מרבה לאכול... מעבר לזה הוא לא מרבה לעשות כלום. הוא אוהב קוטג' 9% , קרפציו בקר ובעיקר קרם בורלה. הוא אף מוכן לאכול עגבניות מיובשות. זן התפוחים האהוב עליו הוא גרני סמית' והוא מת על פיצוחים!

בעקבות המעבר המתרגש עלינו מעבר לפינה מסרנו חלק מהסלון שלנו לבן דודי שאך זה עזב את בית הוריו. אתמול הוא בא לקחת את הספות. רצה הגורל ומסרנו לו את הספות של מושון....
כאשר מושון הבין מה בן דודי הולך לעולל לו הוא ניסה לעצור בעדו בעזרת ניסיון נואש להתיישב על הספות בעוד בן דודי וחברו נושאים אותן לכיוון האוטו.
אך ללא הצלחה. מושון הפסיד בקרב הזה, הספות נלקחו. ועכשיו מושון נראה בדיכאון המחץ, ואני כולי צער שעוללתי את זה לידידי הטוב, מושיקו.
אז לכבוד האשמה שלי החלטתי לאפות לו את העוגיות הללו. אני לא יודעת איך ייצא, מבטיחה לדווח בהמשך.
והינה מקבץ תמונות של מושון בפוזות מגרות



מושון מעולף אחרי ארוחת צהריים אצל סבא וסבתא



מושון ישן ככה סתם באמצע היום

מושון מעולף אחרי שהלכנו חצי גבעתיים ברגל

מושון מעכל ארוחת צהריים גדולה במיוחד אצל סבא וסבתא

המסע הגדול הבייתה

יש תאריך יעד! צאו לפזז ברחובות!! אנחנו עוברים לדירה שלנו! כבר 4 שנים שאנחנו מחכים בסבלנות עד שהבנייה והפיתוח יגמרו, ועכשיו ממש בימים האחרונים החלו לאכלס את הפרוייקט שלנו.
כן, גם אנחנו (זוג בורגנים שכמותנו) קנינו דירה בסביוני הסבניונים באיזה מגדל גבוהה במיוחד עם חדר כושר ומעליות סופר מהירות.
עכשיו כל מה שנשאר לנו לעשות זה לארוז את ה4 שנים האחרונות בחיינו, לזרוק חצי, לתאם הובלה ולעבור!
אז זהו, ששחכתי עוד פרט קטן אחד בדרך. אני אוגרת, אוגרת אוכל. תמיד מתכוננת לאיזו מלחמה שתקפוץ עלינו מצפון או לאורחים ספונטניים שיקפצו עלינו מדרום, וכמובן לא לשכוח את העובדה שבעלי אוהב להתקיל אותי.
לפעמים כשאני שואלת אותו מה הוא רוצה לאכול לארוחת הערב, הוא מחליט להתקיל אותי ולראות האם התכוננתי טוב או לא. איזה ציון מגיע לי .
פעם הוא אף ענה לי ביף בורגניון.... ומה אתם חושבים שלא היה לי במקפיא בשר לצלי? ואיזה בקבוק יין אדום במזווה... וקצת פטריות... ואולי כמה עלי דפנה, כמה גרגירים של פלפל אנגלי, תפו"א בתנור ?
אז נכון זה לא בדיוק ביף בורגניון קלאסי... אבל זה היה עדיין ביף באזור הבורגניון.

אז עכשיון אני בבעיה... אני מנסה לחסל את כל מלאי האוכל והפרודוקטים שאגרתי לפני שאנו עוזבים... אני לא רוצה לארוז ולקחת אותם איתי.
אני רוצה אחרי שנעבור ואסדר את המטבח, לנסוע לשוק לווניסקי ולקנות תבלינים ומני מזונות חדשים, ואחרי זה לעבור בתקווה אצל הקצב האהוב עליי ולהגיד לו: " ניסים.... תארוז לי הכל לקחת, וגם קצת זנב שור עם יש לך...כי הארטישוק הירושלמי ממש יפה היום"
אז את כל המקפיא כבר כמעט שהצלחתי לחסל, נשאר לי חצי קילו בשר טחון, שאני מתכוונת למלא בו פילפלי שושקה השבוע (נחשתם נכון, הם מאוד יפים עכשיו ) וגם קצת גבינות מגוררות מסוגים שונים, שאני מתכוונת לעשות מהם פשטידה עם חלק מהפסטה שיש לי בארון של היבשים.
אתמול אף הצלחתי לשהשתמש ב 400 ג' שוקולד מריר בעוגה לכבוד יום הולדתו של חמי. המתכון הוא מהספר הזה (ספר מצויין אגב, חובה שיהיה בכל מטבח שאל כל אופה חובב) :

• 2 בננות בשלות גדולות
• 2 כפות שמנת חמוצה
• 2 ביצים גדולות
• גרידת קליפת לימון מלימון אחד
• 1.5 כפית תמצית ווניל
• 2 כוסות קמח
• 4\3 כוס+2 כפות סוכר
• 1 כפית סודה לשתייה
• 4\3 כפית אבקת אפייה
• 2\1 כפית מלח
• 142 גרם חמאה רכה

אופן ההכנה:

• במעבד מזון לטחון לתערובות אחידה בננות ושמנת חמוצה, לאחר מכן להוסיף את הווניל וגרידת הלימון
• בקערת המערבל לערבב חומרים יבשים ואז להוסיף חצי מכמות תערובת הבננה והחמאה
• לערבב על מהירות נמוכה עד שהחומרים הישבים מתלחחים. להגדיל מהירות למהירות ביננוית ולהמשיך לערבל עוד כ דקה וחצי.
• בהדרגה להוסיף את שארית תערובת הבננה בשתי "נגלות" עד לקבלת מרקם אחיד.
• להעביר את הבלילה לתבנית מוכנה מראש (משומנת ומקומחת) בגודל 22 ולאפות בתנור שחומם מראש ל180 מעלות כ 30-40 דקות. עד ששיפוד עץ יוצא נקי מפירורים.

קרם לציפוי ולמילוי :

• 340 גרם שמנת חמוצה
• 400 גרם שוקולד מריר

אופן ההכנה:

• להמיס את השוקולד באמבט מים או במקירו
• לאחר שהשוקולד נמס באופן מלא ולהוסיף את השמנת ולערבב היטב עד למרקם אחיד.
• לחכות שהגנאש יתקרר מעט ואז למלא ואו לצפות את העוגה.

האמת שנכננתי לצלם את העוגה ואז להעלות תמונות, אבל לא נשאר כלום....
אז בתיאבון שיהיה לכם,
בצלצלית

כוננות בעל!

בעלי שיחיה חי על מזוודות כבר יותר מעשור. לא, לא , אין צורך לרחם עליו. הוא עושה זאת מתוך בחירה מלאה. כל בוקר מחדש, הוא בוחר לארוז טרולי קטנה ולעלות על מטוס ליעדים אקזוטיים. כן, גם בעלי עובד בהייטק. למעשה גם אני עבדתי פעם בהייטק, הכרנו ליד המדפסת. יש לי הרבה מזל שהוא זה דווקא שישב ליד המדפסת ולא איזה גברגבר אחר. תארו לכם מה היה קורה אם הייתי מתחתנת בסופו של דבר עם ההוא שישב ליד הפקס! קטסטרופה, אתם אומנם לא מכירים אותו, אך אני יוכלה להעיד שהוא לא היה מציאה גדולה במיוחד.

אז כן, בעלי נוסע הרבה, ואני בתור הפולניה הניורטית שאני, נכנסת ל"כוננות בעל!" כ48 שעות לפני שהוא חוזר.
ההגיון הוא פשוט, אם הוא יחזור לבית נקי, מסודר (פחות או יותר) עם המון אוכל טעים ובראוניס הוא ימשיך לחזור. כי בינינו (ואל תגלו  לו) יש הרבה נשים הרבה יותר קואפרטביות ופשוטות ממני שם בחוץ, בעיקר במקומות אליהם הוא מגיע. הן ידועות שם בקואפרטיביות שלהן.

הפעם כוננות הבעל שלי כללה בקשה מהקהל: צ'יקן קורמה! (אקזוטי כבר אמרנו?) אז הנה המתכון :

• 4\1 כוס שמן קנולה
• 1 בצל קצוץ
• 2 שני שום קצוצות
• 5 ס"מ ג'ינגר טרי קצוץ
• 5 ס"מ מקל קינמון
• 2 עלי דפנה
• 1 כפית של זרעי כוסברה
• כ 2 כפיות כמון
• 2\1 פלפל שאטה (במקור זה קאיין אבל אין לי )
• 2\1 1 כוסות מרק עוף
• 1 כוס רוטב עגבניות
• 1 כף סוכר
• מלח
• 1KG פרגיות חתוכות לקוביות
• 2\1 כוס ריון
• 2\1 כוס קשיו קלוי
• 3 כפות כוסברה טריה קצוצה גס

אופן ההכנה:

• בסיר כבד, חממו את השמן והוסיפו את הבצל. טגנו עד לריכוך של הבצל
• הוסיפו את השום, ג'ינג'ר, קינמון, דפנה, זרעי כוסברה, כמון, שאטה וטגנו עד שהתערבות מעלה ריח נעים.
• הוסיפו את מרק העוף,רוטב העגבניות, סוכר ומלח וגרדו את תחתית הסיר להסיר משקעים (טעימים!!)
• הביאו לרתיחה
• הוסיפו את העוף ובשלו בכיסוי חלקי כשעה עד שהעוף מאוד רך והרוטב הסמיך דוי.
• כ 15 דקות לפני שהעוף מוכן, טחנו את הקשיו עם הרווין בבלנדר או מעבד מזון עד למרקם של פירה
• הוסיפו לעוף וערבבו טוב.
• להגשה עם אורז לבן וכוסברה טריה פזורה מעל.

המתכון נלקח מהספר הזה

בתיאבון,
בצלצלית

sleep promotes sleep, האומנם?

יש משהו שאתם צריכים לדעת עליי. אני יכולה להיות ספונטנית כאשר מודיעים לי לפחות שבוע מראש על השינוי בתוכניות. בגלל תכונת האופי הזו, התחלתי לקרוא סיפרי הדרכה להריון ולידה בערך שנה (אני לא מגזימה, בעלי יגיד שנה וחצי אפילו) לפני שבכלל ניסינו להכנס להריון.
כזו אני, מתוכננת ומתוקתקת.
כאשר התחלנו לדבר על ילדים והריונות פשטתי כמו צבאו של אלכסנדר מוקדון על amazon והזמנתי מכל הבא ליד. ספרים על הריון, לידה, לידה טיבעית, שינה של תינוקות, ספרי בישול ומתכונים לפעוטות, סיפרי בישול ומתכונים להריונית המתחילה, המדריך ליולדת בבית והמדריך ליולדת בניתוח קיסרי (הרי אי אפשר לדעת מה יקרה לא? ), הדרכה על הנקה, ואפילו ערכתי מחקר מקיף איך להסביר לכלב המאוד מפונק שלנו שיש לו מעכשיו אחות שקודמת לו.
במשך כמעט שנתיים מחיי ערכתי מחקר מקיף על הריון וגידול תינוקות, אפילו קראתי על גמילה מיחתולים באמצע החודש החמישי להריוני.
כאשר הייתי מגיעה לביקורת אצל הגניקולוג שלי (בשקדנות וקפדנות שלא נראתה כמותה בקופת החולים מאוחדת) אני הייתי אומרת לו אילו בדיקות אני צריכה לעשות ומדוע.
אפילו עשיתי את שתי בדיקות העמסת הסוכר, ולא כי היה צורך , אלא כי אני החלטתי שהעוברית שלי גדולה מדי ולכן אני (!!!) חוששת מסוכרת הריונית. כמובן שהכל יצא תקין, והרופא שלי לא הפסיק לצחוק עליי, למעשה הוא עד היום צוחק עליי בכל פעם שאנחנו נפגשים.

לקראת סוף ההריון נתקפתי חרדה איומה. אני ששנת השלפשטונדה שלי היא קדושה יותר מפרות בהודו, הבנתי שזהו.... זה עומד להגמר, אני לא אשן את השנ"צ שלי בעשורים הנראים לעין. אבוי!! הייתי כל כך מוטרדת שגם הפסקתי לישון בגלל זה גם בלילה. כך שעכשיו הייתי, הריונית מתקדמת בסוף אוגוסט (הכי חם מזה 150 שנה!!) שלא ישנה לא ביום ולא בלילה מכיוון שהיא חוששת שברגע שהיא תלד היא לא תשן יותר ב15 שנה הקרובות.
(וודי אלן הוא מדריך יוגה מדופלם על ידי.)
החלטתי שאני לא מסכימה עם רוע הגזירה והתחלתי לקרוא עשרות ספרים בנושא שינה של תינוקות בשנת חייהם הראשונה. קראתי כל מה שמצאתי. חדש, ישן , מחודש ווינטיג'. הגעתי לתובנות עמוקות ולתיכננתי לי תוכנית פעולה מדוייקת עם כמה תוכניות מגרה במידה ומשהו משתבש (כי אני ספונטנית בהתראה של שבוע ומעלה בלבד).
ואז פרצה לחיינו תמר. חייכנית ועירנית למתרחש סביבה כבר מהשבוע הראשון לחייה. התחלתי ליישם את כל תוכניות המגרה, ואת כל השיטות שקראתי עליהן שהבטיחו שנת לילה ארוכה במיוחד גם לאם וגם לתינוק.
אפילו קראתי באחד הספרים את המשפט הבא: sleep promotes sleep, והוא אפילו נשמע לי הגיוני!

שטויות במיץ חיפושיות כמו שאחותי הגדולה אומרת! לא דובים ולא נעליים! שום דבר לא עבד עד השבוע הזה. (והיא כמעט בת חצי שנה) היא הייתה מתעוררת כל שלוש שעות לאכול בקבוק מלא ולחזור לישון! ואז הייתה מתעוררת לפעמים ב5, לפעמים ב5:30 וכאשר הייתה מרחמת עליי באמת ב 6:00 בבוקר.

מתברר שאמא שלי צדקה, וכל אותם רופאים מהוללים אשר סיימו בהארווד הצטיינות טעו! הייתי פשוט צריכה לתת לה לישון פחות במהלך היום.
זה הכל, כל כך פשוט, וכל כך הגיוני שאפילו אני הייתי מסוגלת לחשוב על זה לבד!
וכך אני עושה כבר כמה ימים ברציפות ושנת הלילה של שתינו השתפרה פלאים. ביום שבת בבוקר היא אפילו ישנה עד 07:30 בבוקר!!! הייתם מאמינים ?

אז נכון שאין פה מתכון, אך יש פה מוסר השכל והוא ש mama knows best! חוכמת האימהות גדולה וחכמה יותר מחוכמתם של רופאים מדופלמים.

אז שתהיה לכולנו שינה מתוקה וערבה, לילה טוב.
בצלצלית

חצילים של סבתא

סבתי נפטרה לפי כחודש. היה גשום בהלוויה שלה. היא כדרכה הפרקטית עשתה את זה באופן קצר וקולע. לא הייתה חולה במיוחד, לא סבלה הרבה וגם לא נתנה לאנשים לדחות או לבטל תוכניות בגללה. היא נפטרה בחמישי כך שיכולנו לקבור אותה בשקט בשישי.

סבתי לימדה אותי לסרוג גם במסרגה אחת וגם בשתיים, כינוי החיבה שלה היה "הסרגומנית". כל כך היא אהבה לסרוג שהיא הייתה מתעוררת כבר ב 4 בבוקר על מנת להמשיך ולסרוג. יותר מלסרוג היא אהבה לפרום. זה תמיד הצחיק אותי, שבכל פעם שהראתי לה מה אני סורגת עכשיו או שבאתי לtech support בנושאי סריגה, היא ישר הייתה מורה לי לפרום לפחות חצי ממה שעשיתי.

היא גם הייתה אופטימית. תמיד היא הייתה אופטימית בזמנים טובים וגרועים, בשלום ובמלחמה, ואפילו בסוף כשכבר כולנו הבנו שזה רק עניין של זמן, גם אז היא הייתה אופטימית. אני לצערי (ולצערו של בעלי) לא זכיתי לרשת את המעלה הזו. אני יותר דומה לסבתי השנייה מהצד של אבא גם במראה וגם באופי. והיא מעולם לא הייתה אופטימית. אפילו לא בזמנים הטובים ביותר כשכולם היו בריאים, מצליחים, חכמים ויפים , אפילו אז היא מצאה איזה שבב של סגריריות להאחז בו.

סבתי הסרגומנית גם לימדה אותי שחצילים זו דת ובדומה לכל דת אחרת, אין להקל בחצילים ראש. היא הייתה המגיוור של החצילים, לא היה דבר שהיא לא ידעה להכין מחצילים וחלק מהמתכונים היא לימדה אותי.

אז על מנת שישאר ממנה זיכרון גם אחרי שאנחנו כבר לא נזכור (פסימית, כבר אמרתי ? ) הנה שני המתכונים האהובים עליי לחצילים של סבתא.
אני צריכה להזהיר אתכם, סבתי החליטה שרסק עגבניות, שום ושמן טיגון הם הם, אבות המזון, ולא כל מה שהיאפים התל אביביים האלו חושבים. המתכונים הללו הכי טעימים כאשר עושים שימוש בהמון אבל המון שום, רסק עגבניות ושמן טיגון.

חצילים מטוגנים ברוטב עגבניות

2 חצילים נאים. מבריקים, קלים, וללא פגמים על הקליפה.  - לפרוס לפרוסות בעובי אחיד
2 בצלים גדולים קצוצים
המון, המון שום
קופסא קטנה רסק עגבניות (זו המידה שאני משתמשת, לפי דעתי היא השתמשה ביותר)
ביצה
קמח
שמן לטיגון.

• יש לזרות מלח להגרת הנוזלים מהחצילים, לאחר שהגירו נוזלים, שיטפו מהמלח ויבשו היטב בעזרת נייר סופג.
• חממו מחבת עם שמן לטיגון חצי עמוק
• בקערה אחת שימו קמח לקימוח החצלים
• בקערה נוספת טרפו ביצה.
• את פרוסות החצילים היבשות יש לטבול בביצה ואז בקמח ואחרי זה לטגן משני הצדדים עד להזהבה.
• הניחו על משטח עם נייר סופג לספיגת עודפי השמן
• בסיר נמוך כמו סוטז' טגנו בצל להזהבה בשמן חם
• הוסיפו לסוטז' את השום
• לאחר שהשום מעלה ריח הוסיפו את קופסת רוטב העגבניות, מים מלח ופלפל והביאו לרתיחה.
• לאחר שהרוטב רתח הכניסו את החצילים המטוגנים, נענעו את הסיר בעדינות על מנת להביא לכיסוי מלא של כל החצילים ברוטב
• בשלו על אש נמוכה עד להסמכה של הרוטב.
• במידה וחסר מים כאשר מוסיפים את החצילים לסיר, הוסיפו מעט מים עד שיש מספיק, אך לא יגיע למצב של מרק.

חצילים חריפים של סבתא
3 חצלים בלאדי. (אפשר גם רגילים, הבלאדי יותר טעימים)
2 פלפלים ירוקים חריפים
שום
מלח ופלפל

• יש לקלות את החצילים והפלפלים או על הגז או בתנור גריל.
• רוקנו את התוכן של החצילים למסננת ותנו לו להגיר נוזלים
• את הפילפלים יש לשים בתוך שקית נילון לסגור היטב ולחכות שיתקרר
• כאשר הפילפלים קרים דיים יש לקלוף אותם. במידה ואתם אוהבים חריף השאירו את הזרעונים, במידה ולא סלקו אותם.
• קצצו את הפלפלים הקלויים הוסיפו אותם לקערה עם תוכן החצלים הוסיפו שום לפי הטעם, מלח ולפלפל גם כן.
• הניחו בצד לכמה שעות להטמעת הטעמים יחדיו.

את שני המתכונים הכי טעים לאכול הם פרוסות עבות של לחם אחיד טרי.

שיהיה לכם בתיאבון,

יום האישה וקופונים מרגיזים

אומנם לא חשבתי שאני צריכה להעלות את המייל הזה לאוויר, אבל אחרי שבעלי קרא אותו הוא אמר : " זה אמור להיות הנושא של הבלוג שלך... מכתבים זועמים למערכת.... זו הרי החוזקה שלך". אז הנה המייל הזועם שכתבתי הבוקר לחברת קופון ישראל אחרי שראיתי את הקופון שהם החליטו לפרסם לכבוד יום האישה הבינלאומי. חצופים!

שלום לכם,

אני מראש מתנצלת על הטון התקיף של המייל הזה. נראה לי שלא הבנתם לחלוטין את המשמעות של יום האישה. אין זה יום בו אנו חוגגות את עובדה שיש לנו ציצים והגברים לא יכולים לעמוד בפניהם, אנו גם לא חוגגת את העובדה שבמשך מאות שנים הכפיפו אותנו לחוקים מבזים, משפילים ובעיקר מנעו מאיתנו את היכולת לבטא את עצמנו בכל דרך שהיא, אלא אם כן רצינו להיות במטבח ואו לגדל ילדים וכמובן להיות פיגלש של איזה גבר חשוב כיבכול.

יום האישה הוא למען נזכור מאיפה באנו ולאן אנו רוצות להגיע, ביום הזה, ולמעשה בכל יום, אנו אמורות לפעול למען הקידום שלנו כנשים בחברה, היכולת שלנו לתרום לחברה בריאה חוץ מאת מערכת הרבייה שלנו. ביום הזה אנחנו לא אמורות ללבוש סט לבנים סקסי עבור בן זוג שלנו, לשים כרית על הרצפה כדי שיהיה לנו נוח בברכיים ולמצוץ לו עד איבוד הכרה!

אנחנו אמורות לעשות למען האחיות שלנו ברחבי העולם שעדיין נחשבות רכוש הגבר שלהן, אלו שאין להן ברירה ומוכרות עצמן בתור כלות או יותר גרוע מזה על מנת לפרנס את המשפחה שלהן... אלו שנסחרות כליטרת בשר.

כפי שכבר הבנתם, אני מוצאת טעם נפגם במיוחד במבצע שבחרתם להעלות ליום האישה ועוד יותר בתמונה של הבלונדינית הזו שכיכבול אומרת : " כן, כן, תן לי את זה חזק ורטוב כמו שאני אוהבת". אני חושבת שיכולתם לעלות עם מבצע אחר ליום האישה, או לפחות לתת לו כיתוב שונה.... או תמונה שונה.

יום האישה הוא לא עוד תירוץ לצאת לעוד מסע קניות סטריאוטיפי אלא הוא יום שבו אנו צריכות לעשות למען אלו שלא שפר עליהן גורלן, ואין להן את האופציות שיש לנשים במדינת ישראל (ממוצע מסויים, להורים בעלי השכלה מסויימת וכו ), ובפעם הבאה שאתם רוצים לעשות משהו בשביל נשים תצרו קשר עם תנועת "אחותי", או "אחת מתשע" או כל אירגון אחר אשר מקדם נשים ולא עוסק בלבזות אותן.

ועכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם, "עזבו אתכם, איזה פרה קונפה שאף אחד לא מוכן לגעת בה אפילו לא עם מקל. סתם משועממת חסר חיים", אז זהו שלא. בדיוק ההפך...

אז תעשו טובה לאחותכם, ותחשבו לפני שאתם מעלים מבצעים, זה יעזור לכם עם קידום המכירות.

יום האישה שמח שיהיה לכן,

ובנימה אופטימית זו, שיהיה לכן יום נעים, כי מגיע לנו!

"פעם ראשונה בים"

שלום לכם,

פתחתי את הבלוג כבר לפני כמה חודשים, אך לא היה בי האומץ לכתוב משהו.

זה תמיד נראה לי מאוד יהיר לחשוב שמישהו באמת ירצה לקרוא על החוויות המאוד שגרתיות שלי. לאחרונה שמתי לב שאני מצחיקה. חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה, שאולי כדאי שאני אנסה לפני שאני מרימה ידיים. לפי דעתי אני  מצחיקה יותר בלייב... כשלמילים מתלוות גם תנועות ידיים גדולות הבעות פנים ואינטונציה, אבל אולי אני אצליח לשעשע גם במדיה הזו. אתם תהיו השופטים.

אתחיל בוידוי מזעזע. אני אוהבת שקדי מרק. אבל באמת אוהבת שקדי מרק, כל כך אוהבת שאני אוכלת אותם ללא המרק. ככה, בתוך קערית של גלידה עם כפית. זה ככה מאז שאני ילדה קטנה. אמא שלי מספרת שפעם אף הגענו למיון כי שאפתי איזה שקד לתוך האף והיה צורך בהתערבות רפואית קלה. וידוי מזעזע נוסף, אני אוהבת... אבל ממש אוהבת שוקולד פרה ממולא בקרם תות. אני יודעת שהקשר בין תותים לבין המילוי הוא רק השם והתמונה של האריזה. ואני מפחדת אפילו לבדוק מה יש בתוך הדבר הלא מזוהה הזה.... אבל אני כל כך אוהבת את השוקולד הזה, זה תמיד מעורר גיחוך בבעלי. לאחרונה גיליתי גרסא משודרגת לשוקולד הזה. שוקולד מריר (70%) ממולא בקרם תות של לינט. אחותי שלחה לי ממקום מגוריה בנכר... מיד שלחתי אותה לחפש לי עוד מהגרסא הזו.

אני מניחה כי הבלוג הזה יסתובב בעיקר סביב החוויות הקולינריות שאני חווה, הוא מן הסתם גם יעסוק בעובדה שאני אמא צעירה, ירוקה ודנדשנית עם נטייה קלה להיסטריה. ביתי ואני התחלנו עכשיו לחקור את העולם המופלא של אוכל מוצק... או מה שבעתיד הקרוב יהפוך לאוכל מוצק, כרגע זה יותר בטקסטורה של דייסה או מרק. בקיצור ירקות!!! כל כך חיכיתי לרגע הזה בתור פודית מכורה להכיר לה את נפלאות הקישוא וחוכמת הבטטה, שלא לדבר על זעקת הפטרוזיליה... אך עושה הרושם שהיא פחות מתלהבת ממני. כרגע אנחנו בפרק הבטטה. היא לא מגלה סלידה גורפת רק חוסר עניין.

ולסיום מתכון מנצח של הלחם הפראי של ג'ון ליהיי, לפי הפרשנות של "על השולחן" :

350 ג' קמח לחם לבן (אני משתמשת בקמח לבן רגיל)

100 ג' קמח שיפון

100 ג' קמח מלא

15 ג' שמרים טריים (אני משתמשת בכפית של שמרים יבשים שאני שומרת במקפיא)

4\1 כוס פשתן טחון

4\1 כוס שומשום טחון

15 ג' מלח

2 כוסות מים

3\1 קמח מכל סוג לקיפול ואיבוק

• מערבבים קמחים, שמרים, פשתן ושומשום בקערה. מוסיפים מלח ומים ומערבבים קלות עד לקבלת בצק רך ולח מאוד. מכסים בניילון נצמד ומניחים בטמפ' החדר ל 15 שעות
• מרפדים סלסילה או מסננת במגבת מטבח חלקה. מקמחים היטב את מגבת
• הופכים את הבצק על משטח מקומח בנדיבות. הבצק רטוב מאוד, ולכן משתמשים בקלף ומושכים בעזרתו את הבצק מכל הצדדים ליצירת מעין חבילה. מניחים בתוך הסלסילה, כשהצד החלק כלפי מטה. מכסים במגבת לחה ומתפיחים כשעה וחצי.
• מניחים סיר ברזל (בעל קיבולת של בערך 4 ליטר) עם מכסה בתנור ומחממים ל- 250 מעלות. מניחים לסיר להתלהט חצי שעה, כך שבסך הכל זמן ההתפחה יהיה שעה וחצי.
• עוטים כפפות אפייה ומוציאים את הסיר מהתנור, וזורים קמח על הבצק והופכים אותו לסיר, כך שהצד החלק שלו יהיה כלפי מעלה, ומכסים.
• מורידים את הטמפ' ל- 230 מעלות ואופים 40 דקות. מסירים את המכסה הלוהט בזהירות ואופים עוד 15 דקות. מוציאים את הלחם מהסיר ומצננים על רשת.

זה המתכון הבסיסי, לזה ניתן להוסיף כל מה שבא לכם, אגוזים שונים, עגבניות מיובשות, עשבי תיבול וכ"ו. תתפרעו על זה. אני היום הוספתי גרעני חמנייה ועגבניות מיובשות. קניתי גם בזיליקום טרי שרציתי להוסיף אבל התעצלתי לשטוף ולחתוך אותו.

ועד הפעם הבאה, שיהיה לכם בתיאבון.