המון זמן לא כתבתי, אני יודעת... זה לא שלא בישלתי חלילה, למעשה אני חושבת שמאז הפוסט האחרון כל מה שעשיתי היה לבשל וכלים, לבשל וכלים... אבל עומס החגים השתלט אפילו עלי :) .
ומכיוון שהתחזל"שנו כולנו, אפשר לנשום לרווחה ולחזור לשגרה כמו שאנחנו מכירים אותה.
אז לכבוד החזרה לשגרה, הודיע לי אתמול בערב הבולגרי כי הוא מתכנן לאכול בבית היום.... או בפולנית מדוברת : " כנסי למטבח אישה וזרקי משהו לאחד הסירים שלך, ושיהיה טעים, את שומעת??!?!?!"
באותו הרגע בדיוק, ניסיתי להבין איך אני דוחסת גם הכנה של ארוחת צהריים מזינה לו ולי, ביקור בטיפת חלב (שתמיד תמיד עמוס שם) יום עבודה מלא וגדוש וגם קצת כביסות (כי אני הרי עובדת מהבית) וקצת ספונג'ה (כי יש בעיה בגזרת המנקה) ועוד קצת בישולים בשביל הסופ"ש.
בעודי מנסה להבין את הפתרון לבעיה שלי שלפתי חבילת בשר טחון מעומק מקפיא ההפתעות שלי , או כמו שאני אוהבת לכנות אותו "מקרר + מקפיא דגם מרי פופינס" על שם התיק האגדי שלה שבו היה לה הכל! אפילו מתלה לכובעים!.
אפשרתי לבשר להפשיר בנחת ואז דילגתי למטבח בשעה 11:45 וזה מה שיצא : " קציצות ברוטב עגבניות עם עדשים על מצע אורז לבן"
לקציצות:
- 1 חבילה בשר טחון
- 1 ביצה
- חצי חבילה כוסברה
- מלח ופלפל
- בהרט
- פירורי לחם
- 1 תפוח אדמה מגורר
-
לרוטב:
- 1 קופסא קטנה רוטב עגבניות (400 ג' קוביות עגבניות )
- חצי נקניק קבנוס פרוס
- 2 שיני שום קצוצות
- 1 בצל פרוס
- חצי כוס ציר עוף
- מלח פלפל
- כוס עדשים ירוקות מבושלות
אופן ההכנה:
- ערבבו את כל חומרי הקציצות יחד .
- טגנו את הקציצות בשמן חם
- חממו שמן בסוטז' וטגנו בו את הבצל עד להזהבה
- הוסיפו נקניק קבנוס וטגנו עוד 2 דקות
- הוסיפו את השום וטגנו תוך כדי ערבוב עד שניחוח השום מציף את החלל
- הוסיפו את העגבניות, ציר העוף והעדשים.
- תבלו במלח ולפלפל לפי הטעם.
- הוסיפו את הקציצות לסיר ובשלו על אש בינונית כ 30 דקות
- הגישו חם על מצע של אורז לבן
דבר הבולגרי : " טעים מאוד מאמי"
גיוונים:
מכיוון שלא היה לי כמעט כלום בבית חוץ מזערי חרדל וחומץ בלסמי פירות יער לא יכולתי להוסיף ארומה לרוטב. אילו היה לי , הייתי מוסיפה:
- סלרי עלים
- עוד כוסברה טריה לבזוק מלמעלה
- בזיליקום
בתיאבון ,
עירית
אני חושבת שילדים צריכים לגדול בטבע. להתרוצץ כל היום בחוץ, לאכול קצת נמלים, לשחק בחול ולחלוק במבה עם הכלב שלהם. ככה אני גדלתי, ולכאורה הכל בסדר אצלי. למרות שאם תשאלו את הבולגרי... הוא בטח יוכל למנות רשימה ארוכה של דברים שהם לא כל כך בסדר אצלי....
אני משתדלת לבלות עם תמר בגינה בכל יום, כמה שעות בכל פעם. היא מצדה עושה רושם שנהנת מאוד.
התגבשה לה חבורת אמהות טריות על הדשא עם שמיכות, צעצועים ובעיקר תמיכה הדדית.
תמר, שכידוע, היא ילדה עצמאית, והמזל הגדול שלי שאצלנו בגינה אין אופנוענים וזו הסיבה היחידה כנראה שהיא עדיין חיה בבית. כי אם היו אופנוענים, והיה עובר אחד שהיה מוצא חן בעיניה יש סיכוי שהיא הייתה קופצת לו על המושב האחורי ומנופפת לי לשלום....
בכל מקרה, תמר שהיא ילדה עצמאית, פיתחה לעצמה הרגל קצת מבייש. את אמא שלה הכוונה.
ברגע שהיא צדה בעינה החקרנית קבוצת אמהות נוספת בגינה, היא זוחלת אליהן בזריזות מפתיעה, מתיישבת להן באמצע השמיכה הקהילתית שלהן, פותחת את קופסאות הפלסטיק ומתחילה לאכול מכל הבא ליד.
מי שלא מכיר ויודע, בוודאי חושב לעצמו שאני מהנשים האלו ששורפות גם מים לקפה.
היא עשתה זאת שוב לפני כמה ימים. היא צדה לה שמיכת אמהות וזחלה אליהן, הציגה עצמה בקצרה וחפנה פסטה מקמח מלא ללא רוטב. אחר כך היא עברה לקלחי תירס.
היא מאוד אוהבת תירס.
זינקתי לעבר האמהות, הצגתי את עצמי במבוכה והתנצלתי.... ניסיתי גם להסביר שאני דווקא מאוד מבשלת... ואיפלו אוכל במיוחד בשבילה... אבל הבנתי שלא משנה מה שאגיד, בעיניהן אני כנראה מישהי ששורפת מים לקפה.
קציצות קינואה לפיקניק בגינה
החומרים:
- 1 כוס קינואה מבושלת
- 1 קישוא מגורר
- 4 בייצים
- 2\1 כוס פירורי לחם
- 1 בצל קצוץ
אופן ההכנה:
- ערבבו הכל יחד.
- חממו שמן טיגון ובעזרת 2 כפות צרו קציצות.
בתיאבון,
עירית
אני מניחה שאם קראתם איזה פוסט או שניים שלי הבנתם שאני נוטה למלא את בקשותיו הקולנריות של בעלי.
כך קרה גם בסוף השבוע האחרון.
הבולגרי שלי אוהב אהבת אמת עוגיות אשר נקראות "מתפוצצות" (תמונות בהמשך), האמת היא שהנהנים העיקריים מגמחותיו בתחום המתוקים של הבולגרי הם הקולגות שלו לעבודה.
אני אינני צורכת מתוקים. לפחות לא כאלו... אני צרכנית כבדה במיוחד של שוקולד עם לוונדר. סוג של הפרעה קולנרית, וגם אני אוהבת שוקולד פרה ממולא בקרם תות (הקשר לתות מקרי בהחלט).
הוא ביקש ואני נעתרתי. כרגיל הוא אכל 3 וחצי עוגיות וכל השאר הגיעו אל חבריו לעבודה, לשומר בבניין, ויש עוד כמה בקופסא אצלנו במטבח.
י' חברו לעבודה ביקש את המתכון.
י', זה בשבילך....
אני משתמשת במתכון מתוך הספר "שוקולד" של על השולחן.
החומרים:
- 350 ג' שוקולד מריר קצוץ
- 50 ג' חמאה
- 3 ביצים בטמפרטורת החדר
- 2\1 כוס סוכר
- 3 כפות אמרטו
- 4\3 כוס קמח
- 1 כפית מחוקה אבקת אפייה
- 4\1 1 כוסות שקדים טחונים
- סוכר ואבקת סוכר לציפוי
אופן ההכנה:
- ממיסים במיקרוגל שוקולד וחמאה.
- מקציפים ביצים וסוכר לתערבת תפוחה ובהירה. מוסיפים ליקר. מקפלים את תערובת הביצים לתערובת השוקולד.
- מנפים יחד קמח ואבקת אפייה ומקפלים לתערובת הביצים יחד עם שקדים טחונים. מתקבלת בלילה נוזלית למדי. מצננים 4 שעות במקרר, עד שהבלילה מתקשה לבצק יציב.
- מחממים תנור ל 190 מעלות.
- בעזרת כפית טבולה במים רותחים יוצרים מהבצק כדורים בקוטר 3-4 ס"מ. מגלגלים אותם בסוכר, ולאחר מכן מגלגלים באבקת סוכר, מחכים דקה או שתיים ומגלגלים שוב באבקת סוכר.
- מניחים את הכדורים בתבנית מרופדת בנייר אפייה, לוחצים עליהם מעט, כדי שלא יתגלגלו בתבנית ואופים 10-8 דקות (בתום האפייה העוגיות נשארות רכות מאוד, אך הן מתקשות במהלך הקירור). מצננים ומאחסנים בכלי אטום בטמפ' החדר.
טיפים:
- על מנת לייצר התפוצצות יותר אסטטית אני נוהגת לגלגל את העוגיות באבקת סוכר ואז להקפיא. לאחר כמה שעות יש להוציא מהמקפיא, לגלגל שוב באבקת סוכר ולאפות מיד.
- גיליתי כי עוגיות בגודל של 3-4 ס"מ הן גדולות מדי וההתפוצצות שלהן לא יפה. עשו כדורים בגודל זה ואז חצו אותם לשניים, לאחר שהיו במקפיא. עבורי זה נוח יותר .
- אצלי בתנור אני אופה את העוגיות 8 דקות ועוד מספר שניות. נסו אצלכם ותראו מה משך האפייה המיטבי עבור התנור שלכם.
- ניתן לשחק עם הטעם של העוגיות לכל כיוון אפשרי. את האמרטו אפשר להחליף בכל ליקר אחר. השקדים הטחונים, לדעתי, נותנים משהו בטקסטורה של העוגיות יותר מאשר בטעם, כך שאם תחליפו את האמרטו בגרנד מרנייה, לדוגמא הם לא ישתלטו על הטעם.
לאחרונה התחלתי להרהר ב"מנת הדגל שלי". אין לי אחת כזו. החלטתי לצאת ולחפש.
מסע החיפוש שלי מתחיל בספריה האדירה של ספרי הבישול שיש ברשותי. כמה מאות. אני לא צוחקת... זה גובל בהפרעה נפשית.
רוב הספרים שלי מחו"ל, עם מרכיבים אקזוטים והוראות הכנה לא ברורות.
אני אשתף אתכם בחוויות שלי, מהלך חיפוש חומרי הגלם והבישול עצמו. צריך לזכור, כי אמא שלי (שעל ברכי סגנון הבישול שלה התחנכתי), לא נושאת ונותנת עם טרוריסטים וגם לא מחזיקה שום, ואו זרעי כוסברה אצלה בארון התבלינים. למען האמת.... תבלינים הם לא הצד החזק שלה... להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון, ולעשות את הדבר הנכון בזמנים הכי קשים... זה בהחלט הצד החזק שלה.
אז היו סבלניים איתי ותחזרו להתעדכן בקרוב כי זה הולך להיות מצחיק, מרגש, מעצבן אבל הכי חשוב... טעים טעים טעים.
בתיאבון,
עירית
