בעלי חזר הבייתה מאוחר מהרגיל והודיע לי כי היום, יום שני, הוא יום הפסטה. אני, שידיעה זו תפסה אותי לא מוכנה בעליל, ובהחלט חסרת חשק החלטתי להעתר לבקשתו ולכן, לאחר פרצופים פולנים הודעתי גם אני, שהוא אכן צודק, והיום, יום שני, הוא יום הפסטה!
השארתי אותו להאזין לדור ההמשך של מעמד הפועלים הגאים (אחרי הכל הוא היה במודיעין, והוא טוען שיש לו ניסיון שטח) קשרתי את סינר העבודה המוכתם שלי, הכנסתי את הipod בכיס היעודי לו ופתחתי את המקרר על מנת לקבל קצת השראה.
רגע של ווידוי אינטימי, מאז הפלופ האחרון שבו הוכחתי מעל לכל צל של ספק שאפילו בשלנים מנוסים כמוני יכולים להרוס באופן טואטלי מנה פשוטה של פסטה, רחש של ספק עבר באצבעותי הממשמשות את העגבניות במקרר.
אבל אני אישה שלא נרתעת מאתגרים, אפילו מאתגרים גדולים הסתערתי על מגירת הסירים שלי ושלפתי את סיר הפסטה והסוטז' שאני אוהבת להכין בו רוטב.
אחר כבוד נכנסו לסוטז' ולפי הסדר הזה:
בצל אחד קצוץ
שני שאלוט קוצוצים אף הם. לאחר ששלושת אלו הזהיבו עד למקסימום הצטרפו אליהם 4 עגבניות לא גדולות במיוחד, וכך כולם הזיעו להם בנחת דקות מספר.
תורם של צ'ילי מנוקה מזירעונים, פלפל אדום ושני קישואים הגיע גם, וגם הם נכנסו אחר כבוד למרץ הטורקי הזה.
המשכתי לפשפש במקרר ומצאתי חבילה לא גדולה של כוסברה ואחת של פטרוזיליה, שתיהן כבר לא יזכו לישועות גדולות (כמו שהמטפלת של הדור הצעיר אומרת).
על מנת לתגבר את אגף הנוזלים הוספתי מיץ עגבניות, כזה שעושים איתו בלדי מרי.
תיבלתי בפפריקה מעושנת מצויינת שהביאה לי אחותי מהנכר, מלח וסוכר חום נגד חמיצות יתר.
התבשל לו הרוטב. התבשלה לה הפסטה.
לפני האיחוד המרגש בין השתיים הוספתי חתיכה לא צנועה של חמאה וסיבוב וחצי של חומץ בלסמי. הוספתי את הפסטה, ערבבתי עד לכדי איחוד מרגש והגשתי.
האמת יצא סבבה לגמרי, בשביל פסטה של יום שני.
בתיאבון,
עירית
השארתי אותו להאזין לדור ההמשך של מעמד הפועלים הגאים (אחרי הכל הוא היה במודיעין, והוא טוען שיש לו ניסיון שטח) קשרתי את סינר העבודה המוכתם שלי, הכנסתי את הipod בכיס היעודי לו ופתחתי את המקרר על מנת לקבל קצת השראה.
רגע של ווידוי אינטימי, מאז הפלופ האחרון שבו הוכחתי מעל לכל צל של ספק שאפילו בשלנים מנוסים כמוני יכולים להרוס באופן טואטלי מנה פשוטה של פסטה, רחש של ספק עבר באצבעותי הממשמשות את העגבניות במקרר.
אבל אני אישה שלא נרתעת מאתגרים, אפילו מאתגרים גדולים הסתערתי על מגירת הסירים שלי ושלפתי את סיר הפסטה והסוטז' שאני אוהבת להכין בו רוטב.
אחר כבוד נכנסו לסוטז' ולפי הסדר הזה:
בצל אחד קצוץ
שני שאלוט קוצוצים אף הם. לאחר ששלושת אלו הזהיבו עד למקסימום הצטרפו אליהם 4 עגבניות לא גדולות במיוחד, וכך כולם הזיעו להם בנחת דקות מספר.
תורם של צ'ילי מנוקה מזירעונים, פלפל אדום ושני קישואים הגיע גם, וגם הם נכנסו אחר כבוד למרץ הטורקי הזה.
המשכתי לפשפש במקרר ומצאתי חבילה לא גדולה של כוסברה ואחת של פטרוזיליה, שתיהן כבר לא יזכו לישועות גדולות (כמו שהמטפלת של הדור הצעיר אומרת).
על מנת לתגבר את אגף הנוזלים הוספתי מיץ עגבניות, כזה שעושים איתו בלדי מרי.
תיבלתי בפפריקה מעושנת מצויינת שהביאה לי אחותי מהנכר, מלח וסוכר חום נגד חמיצות יתר.
התבשל לו הרוטב. התבשלה לה הפסטה.
לפני האיחוד המרגש בין השתיים הוספתי חתיכה לא צנועה של חמאה וסיבוב וחצי של חומץ בלסמי. הוספתי את הפסטה, ערבבתי עד לכדי איחוד מרגש והגשתי.
האמת יצא סבבה לגמרי, בשביל פסטה של יום שני.
בתיאבון,
עירית
