יום שישי, 12 באוקטובר 2012

ניגריה זה כאן

דיווח חם חם מהסופר שליד הבית. שופרסל דיל ביגאל אלון.
אין גבינה צהובה. כן אין.
נגמר, אזל, נגוז, התאדה,  או כמו שאומרים אצלנו ''תבואי ב 31 לפברואר יהיה הכל''.
לבת דודתי שחיה שנים בניגריה לא הייתה גבינה צהובה. או כל גבינה אחרת בשוק, אז היא עשתה את הגבינות שלה בעצמה.
אבל מצד שני, היה לה נהג וטבח ואופר לילדה.
ואני שואלת, אם אין גבינה צהובה והמציאות הישראלית נראת יותר ויותר כמו תסריט שנלקח מסרט תיעודי על מדינה נידחת בחלק הפחות טוב של אפריקה, אז איפה הנהג שלי? או לפחות זה שסוחב את הקניות המסופר????

רק בשמחות,
עירית


יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

הקיבוץ העירוני שלנו

הטענה היא כי הקיבוץ מת. נפטר. נגוז. בר מינן. החזיר ציוד. נאסף אל אבותיו. התפגר. סגר את הבאסטה. נפל בעת מילוי תפקידו.
אך זה לא נכון, הוא אולי מת אבל הוא קם לתחייה במגדלי סביוני הסביונים בהם אנו חיים. למי שאינו מכיר אותי אישית אספר כי יצאתי מבית אבי אל בית בעלי. בערך, עם איזו סטייה אחת או שתיים בדרך, לא משהו שיש להרחיב עליו את הדיבור.
בית אבי הוא במושב קטן איפה שהוא בטבורו של מישור החוף. 75 משפחות סך הכל. 75 משפחות שחולקות את חייהן יחד כבר למעלה מ70 עשורים.
אכן מורכב.
ואילו אנו קבענו את מקום מגורינו במגדלי סביוני הסביונים איפה שהוא בת"א המאובקת. הפרויקט בו אנו חיים משמש בית ונמל מבטחים ל326 משפחות. אני חוזרת על המספר לכל אלו שחושבים שטעיתי. 326 משפחות. מכל הסוגים, ומכל המינים. גבוהים, נמוכים, משכילים ומשכילים עוד יותר, בעלי כלבים וחתולים וכמעט לכולם יש ילדים.
כשעברנו לפני קצת יותר משנה, פחדתי שלא תהיה לי קהילה. בחיים שלי לא טעיתי יותר. וכמו בקהילות על בסיס אגודה שיתופית אנחנו גם מגדלות את הילדים בסוג של שותפות.
ארטיקים במרפסת אצל הילד מהצפוני, זיקוקי דינור ביום העצמאות אצל הילדה מקומה 23, פסטה תמיד תמיד אצל תמרי וארוחה מפסקת בקומה 23.

השכנה מקומה 23 ואני הגענו יחדיו להחלטה ניהולית כי כדאי מאוד לערוך את הארוחה המפסקת שלנו בבית. AKA בלי ההורים והדודים וכ"ו.
אני הייתי אחראית על הבשרים, היא הייתה אחראית על כל השאר.
היינו 5 מבוגרים, 2 ילדות בנות שנתיים ותינוקת שרק הרגע התחילה לטעום מוצקים והרים הרים של אוכל.
וזה לא שבאמת הפסקנו, רק לקחנו פאוזה עד למחרת בבוקר.

הבשרים כללו: חריימה מנסיכת הנילוס, צלי בשר ועוף .
מילה קצרה על נתח הבשר. אני משתמשת בנתח מס' 5 טרי. זו ירושה שירשתי מאימי.... יש דברים חזקים ממני. אתם מוזמנים להתשתמש בכל נתח לבישול ארוך שמתאים לכם.

החומרים : 
  • 1.5KG  נתח בשר מס' 5 טרי. 
  • 8 בצלי שאלוט פרוסים 
  • חבילה סלרי מקלות 
  • 8 פטריות (אני השתמשתי בשמפניון ופורטבולו) 
  • 2 כרישות החלק הלבן 
  • 30 גרם חמאה ( או שמן צמחי לשומרי הכשרות) 
  • 2 גזרים פרוסים 
  • שקית פורצ'יני מיובשות בכוס מים רותחים 
  • כוס יין לבן 
  • כוס ציר בשר 
  • 3 עלי דפנה 
  • 3 גרגירי פלפל אנגלי
  • מלח ולפלפל לפי הטעם 
אופן ההכנה: 
  • חממו סיר כבד שיכול להכיל בנוחות את הנתח הבשר. הוסיפו לו מעט שמן ואת החמאה. 
  • צרבו את הנתח מכל הכיוונים עד שיהיה שחום יפה ומזמין, והניחו על צלחת מעט עמוקה שיכולה להכיל את הנוזלים והמיצים שהנתח מגיר. שמרו את הנוזלים. 
  • הזהיבו בסיר את בצלי השאלוט, הכרישה,הגזר והסלרי. 
  • הוסיפו את הפטריות והזהיבו גם אותן. 
  • הוסיפו לסיר את היין הלבן וצמצמו אותו עד שנפחו ירד לשליש לערך, לאחר מכאן הוסיפו את כל שאר הנוזלים, פטריות הפורציני והמים בהן שרו, עלי הדפנה, הפלפל האנגלי , טעמו ותקנו תיבול. 
  • הביאו לרתיחה והחזירו את הנתח לסיר. 
  • הביאו לרתיחה ובשלו על אשר נמוכה - בינונית כ3 שעות. ניתן לבשל גם על פלטה חשמלית כל הלילה ולבדוק מדי כמה שעות שיש מספיק נוזלים. 
התוצאה הסופית.

בשר, נתח בשר, בשר חי
נתח הבשר בתהליך ההשחמה.

זהירות! זה מתכווץ :)

מצע הטעמים לצלי, סוגי בצלים שונים, פטריות וסלרי 


בתיאבון,
עירית  

יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

חריימת הגיסות

לפני המון המון שנים, בחיים אחרים לחלוטין פגשתי מכשפה.
היה לי מנהג קבוע לפגוש מכשפה פעם בשנה בחודש בו חל יום הולדתי. ככה אני, תמיד אוהבת להיות מוכנה לבאות. אז, בימים ההם ובחיי האחרים חשבתי שזה מכין אותי טוב יותר לעליות ולמורדות של החיים.
מעולם לא פקדתי את אותה המכשפה פעמיים, ותמיד הקפדתי לקבל המלצות על המכשפות אליהן הייתי פונה. רובן הגדול טעה. טעויות גדולות, בוטות ומגוחכות. זה לא הפריע לי להמשיך ולחפש אחר "האחת" . האישה, המכשפה, הכוהנת הגדולה אשר תצדק ותדע לספר לי משהו שאני לא יודעת שיתברר כנכון.
פעם אחת פגשתי משהי שהתקרבה מרחק מרשים במיוחד לתואר הנכסף.
אותה אישה סיפרה לי כל מני סיפורים ומעשיות שהיום כעשור לאחר המפגש בינינו אני יודעת להגיד כי 80% התברר כאמת. 10% נוספים אני מקווה כי לעולם לא יתגשמו ול10% הנותרים אני מחכה בכיליון עיניים.

בין כל מה שהיא סיפרה לי, היא גם אמרה שאני אפתח מסעדה עם אישה, מבוגרת ממני בשנים בודדות ושהיא תהיה בת משפחה שלי. ככל שהזמן עובר אני מבינה כי היא כנראה התכוונה לגיסתי שתחייה, הילי.
תמיד טענתי שאם יום אחד תהיה לי מסעדה, היא לא תהיה מסעדה אלא בית אוכל. של פועלים. כזה שבו מגישים מנות פשוטות על הר של אורז או עם חצי כיכר לחם שחור לנגב בו את הרוטב. מקום כזה שבו תמיד תמיד תמצא משהו לאכול בתפריט. השם של המקום יהיה משהו מלא תחכום וניחוח אירופאי כמו "הקציצות של מאמי" והתפריט יכתב על גבי לוח שחור גדול על הקיר, עם מנות מועטות אבל סירים גדולים במיוחד.

ביום כיפור האחרון אכלנו עם השכנים מלמעלה את המפסקת, השכן הוא טריפוליטאי גאה ומלא געגוע לחריימה של סבתו. ניסתי לשמח אותו, התקשרתי לגיסתי שתחייה, שידועה בחריימה המופלאה שלה וביקשתי את המתכון. שיניתי אותו קצת ובעיקר הוספתי לו חריפות לפי בקשתו של השכן. הרי הוא לפניכם :

החומרים : 
  • 1-2 כפות פפריקה חריפה (תלוי בחריפות הנדרשת) 
  • 3.5 כפות פפריקה מתוקה 
  • 8 -10 שיני שום קטושות (תלוי בחריפות הנדרשת) 
  • 2\1 כף מלח
  • 1 כוס מים 
לערבב הכל יחד בקערה לכדי משחה . זהו הבסיס של הטעם לכן חשוב להשתמש בתבלינים איכותיים וטריים.
  • שמן (לא להתבייש עם הכמות) 
  • 2 בצלים קצוצים
  • מיץ מלימון אחד 
  • 3 פלפל חריף ירוק 
  • 2\1 כף כורכום 
  • 1 כף כמון 
  • 2 פלפל אדום מתוק 
  • 3 שושקה
  • חבילה כוסברה 
  • מארז פילה נסיכת הנילוס. 
  • 3 לימונים להפשרת הדגים 
ההכנה: 
  • הפשירו את הדגים ושפכו עליהם מיץ מ3 לימונים. 
  • הזהיבו את שני הבצלים הקצוצים 
  • הוסיפו את משחת התבלינים ואת הפלפלים החריפים והביאו לרתיחה.
  • הוסיפו את מיץ הלימון, הכורכום, הכמון, הפלפל האדום והשושקה והביאו לרתיחה. הוסיפו מים אם יש צורך . 
  • הוסיפו את נתחי הדג ופזרו מעל את הכוסברה. הביאו לרתיחה ולאחר מכן בשלו על אש קטנה כשעה. 

פפריקה חריפה, חריימה, אריסה, פפריקה מתוקה,
משחת התבלינים - בסיס הטעם לחריימה

רוטב לחריימה
הרוטב מתבשל לאיחוד טעמים

נסיכת הנילוס ברוטב חריימה
נתחי הדג ברוטב בתחילת הבישול

כוסברה מכסה חריימה
כוסברה מכסה את התבשיל
 בתיאבון,
עירית