למרות החילוניות שלי אני חובבת טקסים. יש משהו מאוד מנחם בידיעה מה הולך לקרות עכשיו...
אחד הטקסים המאוד פרטיים שלי שאני מאוד אוהבת הוא הציפייה לחורף. אני נאחזת בכל שביב של עלה נידף ברוח, ובכל ניע קטן של עלים על מנת להודיע לכל מי שנמצא בסביבתי כי "הנה הנה מתחילה עונת הצ'ולנט".
בשנים האחרונות הפכה המשימה קשה יותר, מזג האוויר המשתולל בכל רחבי העולם, לוקח ממני את הטכס האהוב עליי ביותר, הציפייה לחורף.
מזה מספר שבועות שאני כולי דרוכה בציפייה איך שהערב מתקדם לו לאטו, משעות היום אינני מצפה לדבר, השמש הרי תמשיך לקפוח עלינו גם באמצע ינואר... אבל לעת ערביים ניתן להרגיש בשינוי, הוא מינורי, אבל מלא משמעות עבורי.
הבולגרי שלי נוהג לצחוק עליי, שאני האדם היחיד שהוא מכיר בכל רחבי המזרח התיכון שבראשון לאוגוסט, בערב, כבר לובש קרדיגן כי קר לו.
ניחשתם נכון, לא באמת קר, אך אני מצפה... וככל שאני מצפה ככה יותר קריר לי.
וכך כבר מספר שבועות שאני עוקבת בדריכות אחר מזג האוויר, אחרי כל עלה שנושר וכל ציפור בגינה למטה. מי בא ומי הלך, איזה עץ התחיל לנשור ואיזה עץ מזהיב לו...
השבוע החלטתי! הסתיו כבר כאן!! מתעתע כמו סתיו ישראלי טיפוסי, אך ממני הוא לא חמק, זיהיתי אותו איך שהתקרב אלינו מן הים, הרחתי את ריחות החורף אותם הוא מביא אתו בקצה השאיפה של האוויר, זה לא ריח בולט, הוא מרומז, קטן, מינורי כמעט נעלם, אבל הוא שם הריח.
ואיזה ריח יש לסתיו אתם שואלים? אצלי יש לו ריח של עוגות השמרים שאימי הייתה אופה. היא הייתה נוהגת להתפיח את העוגות על האח הגדול שבסלון, זה שמאחוריו מיס לוסי , החתולה האהובה שלה, הייתה נוהגת להתחמם. את העוגות לאחר שעיצבה אותן, כיסתה במגבת מטבח נקייה ומעט לחה על מנת לאפשר לעוגות להגיע אל פירקן.
ואז כאשר הרגע הגדול הגיע, והיא הייתה מכניסה אותן אל התנור, כל הבית היה מתמלא בריח משכר של עוגת שמרים, ביתית, אהובה ומחבקת.
אבא, אחותי ואני היינו מחכים בכיליון עיניים שתוציא את המגשים כבר החוצה. ואז היינו עומדים סביב השיש במטבח, והיינו "מיישרים" את העוגות.... חצי מגש כבר היה נעלם כמה שעות אחרי האפייה.
למחרת בבוקר, אמא הייתה יושבת עם העיתון, כוס קפה ובודקת מי נפטר.
כן, מי נפטר, אמא נוהגת להתחיל לקרוא את העיתון מהסוף, כנראה הסוף המר...
ואז הייתה פולטת "אוי... מה הוא מת? , אוי אוי... חבל" וכשהייתי שואלת מי ומה הייתה מספרת לי " הוא היה הבן של הקצב הראשון של ראשון, היינו משחקים יחד מאחורי בית הכנסת הגדול, הלך לצבא ואיבד אצבע, למד עריכת דין" או משהו כמו "היא הייתה התופרת הכי טובה בראשון, אמא שלי הייתה נוהגת לקנות אצלה בדים לכל השמלות הכי יפות שתפרה לי. פעם היא קנתה ממנה צמר אנגלי עם רקמה של וורדים ועשתה לי חצית קלוש. את יודעת מה זה קלוש? היום כבר לא הולכים ככה, חבל... זו הייתה חצאית יפה "
החצאית אצלי, כמו גם הרבה פריטים אחרים שסבתי תפרה לעצמה ולאימי במהלך השנים. הצלתי את הפריטים האלו מידי העש והטחב, אבל זה כבר סיפור אחר לחלוטין....
אז אתמול, כאשר החלטתי סופית שאפשר כבר להריח את החורף בקצה השאיפה, נכנסתי למטבח לאפות עוגות שמרים. המתכון הוא של מיקי שמו והוא מתכון מעולה!!! היו שלוש, אחת הלכה לגיסתי, אחת הלכה לחמותי, ואחת ... אחת עדיין פה... אבל תכף יבואו אורחים לשבת ויש לי תחושה שגם זו תיאסף אל אחיותיה...
החומרים לבצק:
חומרים ל3 תבניות אינגליש קייק באורך 30 ס"מ
הסירופ:
אחד הטקסים המאוד פרטיים שלי שאני מאוד אוהבת הוא הציפייה לחורף. אני נאחזת בכל שביב של עלה נידף ברוח, ובכל ניע קטן של עלים על מנת להודיע לכל מי שנמצא בסביבתי כי "הנה הנה מתחילה עונת הצ'ולנט".
בשנים האחרונות הפכה המשימה קשה יותר, מזג האוויר המשתולל בכל רחבי העולם, לוקח ממני את הטכס האהוב עליי ביותר, הציפייה לחורף.
מזה מספר שבועות שאני כולי דרוכה בציפייה איך שהערב מתקדם לו לאטו, משעות היום אינני מצפה לדבר, השמש הרי תמשיך לקפוח עלינו גם באמצע ינואר... אבל לעת ערביים ניתן להרגיש בשינוי, הוא מינורי, אבל מלא משמעות עבורי.
הבולגרי שלי נוהג לצחוק עליי, שאני האדם היחיד שהוא מכיר בכל רחבי המזרח התיכון שבראשון לאוגוסט, בערב, כבר לובש קרדיגן כי קר לו.
ניחשתם נכון, לא באמת קר, אך אני מצפה... וככל שאני מצפה ככה יותר קריר לי.
וכך כבר מספר שבועות שאני עוקבת בדריכות אחר מזג האוויר, אחרי כל עלה שנושר וכל ציפור בגינה למטה. מי בא ומי הלך, איזה עץ התחיל לנשור ואיזה עץ מזהיב לו...
השבוע החלטתי! הסתיו כבר כאן!! מתעתע כמו סתיו ישראלי טיפוסי, אך ממני הוא לא חמק, זיהיתי אותו איך שהתקרב אלינו מן הים, הרחתי את ריחות החורף אותם הוא מביא אתו בקצה השאיפה של האוויר, זה לא ריח בולט, הוא מרומז, קטן, מינורי כמעט נעלם, אבל הוא שם הריח.
ואיזה ריח יש לסתיו אתם שואלים? אצלי יש לו ריח של עוגות השמרים שאימי הייתה אופה. היא הייתה נוהגת להתפיח את העוגות על האח הגדול שבסלון, זה שמאחוריו מיס לוסי , החתולה האהובה שלה, הייתה נוהגת להתחמם. את העוגות לאחר שעיצבה אותן, כיסתה במגבת מטבח נקייה ומעט לחה על מנת לאפשר לעוגות להגיע אל פירקן.
ואז כאשר הרגע הגדול הגיע, והיא הייתה מכניסה אותן אל התנור, כל הבית היה מתמלא בריח משכר של עוגת שמרים, ביתית, אהובה ומחבקת.
אבא, אחותי ואני היינו מחכים בכיליון עיניים שתוציא את המגשים כבר החוצה. ואז היינו עומדים סביב השיש במטבח, והיינו "מיישרים" את העוגות.... חצי מגש כבר היה נעלם כמה שעות אחרי האפייה.
למחרת בבוקר, אמא הייתה יושבת עם העיתון, כוס קפה ובודקת מי נפטר.
כן, מי נפטר, אמא נוהגת להתחיל לקרוא את העיתון מהסוף, כנראה הסוף המר...
ואז הייתה פולטת "אוי... מה הוא מת? , אוי אוי... חבל" וכשהייתי שואלת מי ומה הייתה מספרת לי " הוא היה הבן של הקצב הראשון של ראשון, היינו משחקים יחד מאחורי בית הכנסת הגדול, הלך לצבא ואיבד אצבע, למד עריכת דין" או משהו כמו "היא הייתה התופרת הכי טובה בראשון, אמא שלי הייתה נוהגת לקנות אצלה בדים לכל השמלות הכי יפות שתפרה לי. פעם היא קנתה ממנה צמר אנגלי עם רקמה של וורדים ועשתה לי חצית קלוש. את יודעת מה זה קלוש? היום כבר לא הולכים ככה, חבל... זו הייתה חצאית יפה "
החצאית אצלי, כמו גם הרבה פריטים אחרים שסבתי תפרה לעצמה ולאימי במהלך השנים. הצלתי את הפריטים האלו מידי העש והטחב, אבל זה כבר סיפור אחר לחלוטין....
אז אתמול, כאשר החלטתי סופית שאפשר כבר להריח את החורף בקצה השאיפה, נכנסתי למטבח לאפות עוגות שמרים. המתכון הוא של מיקי שמו והוא מתכון מעולה!!! היו שלוש, אחת הלכה לגיסתי, אחת הלכה לחמותי, ואחת ... אחת עדיין פה... אבל תכף יבואו אורחים לשבת ויש לי תחושה שגם זו תיאסף אל אחיותיה...
החומרים לבצק:
חומרים ל3 תבניות אינגליש קייק באורך 30 ס"מ
- 5.5 כוסות קמח
- 4\3 כוס סוכר
- 2\1 שקית או קובייה שמרים טריים
- 4\3 שקית משפר אפייה
- 3 ביצים גדולות
- 4\3 כוס מים פושרים
- 1 כפית תמצית וניל
- 4\1 קליפת לימון מגוררת
- 175 ג' חמאה בטמפ' החדר חתוכה לקוביות
- 2\1 כפית מלח
- 2\1 כוס מים
- 4\3 כוס סוכר
- 2\1 כפית וניל
- 1 כפית מיץ לימון
- 750 ג' שוקולד למריחה (השחר, פרה, נוטלה וכ"ו)
- 150 ג' עוגיות חמאה מפוררות במעבד מזון (אני השתמשתי בפתי בר ) או אגוזי מלך קצוצים דק דק .
- ביצה טרופה
הסירופ:
- מביאים לרתיחה מים וסוכר בסיר קטן. מנמיכים את הלבה, מוסיפים תמצית וניל ולימון מבשלים ללא כיסוי כ 2 דקות. מצננים ושומרים במקרר.
- מערבלים קמח, סוכר, שמרים, ומשפר אפייה במיקסר עם וו לישה. מוסיפים ביצים, מים, תמצית וניל וקליפת לימון, ומערבלים במשך כ 2 דקות עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים קוביות חמאה אחת -אחת עד שהן נבעלות בתערובת, ולשים כ 7 דקות עד לקבלת בצק רך ודביק מעט. מוסיפים מלח ולשים כדקה נוספת.
- מעבירים את הבצק לקערה מקומחת, מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר ל 4 שעות לפחות.
- מחלקים את הבצק ל 3 חלקים שווים ומרדדים כל חלק על משטח מקומח למלבן בעובי 2\1 ס"מ. מחרחים ממרח שוקולד בצורה שווה ומפזרים פירורי עוגיות או אגוזים קצוצים.
- בצד הבצק הקרוב אלינו יוצרים מכפלת קטנה ומתחילים לגלגל. תוך כדי גלגול מושכים את הבצע אלינו(לכיוון ההפוך) - המשיכה מבטיחה שיתקבל גליל הדוק בעובי אחיד. חוצים את הגליל לאורכו בעזרת סכין חלק. מניחים את שני חצאי הגליל זה על זה בצורת X, כשצידם הפתוח פונה לאותו צד. מלפפים לצמה ומהדקים בקצוות.
- מניחים את הצמות בתבנית אפייה משומנת, מברישים בביצה ומתפיחים כ 45 דקות.
- מחממים תנור ל 170 מעלות.
- אופים כ 35 דקות עד להזהבה קלה.
- מוציאים את קראנצ'ים מהתנור ומברישים בסירופ בעודם חמים (הסירופ צריך להיות קר).
- שומרים מחוץ למקרר עד 3 ימים, מניסיון, זה לא יקרה... :)
בתיאבון,
עירית